התקופה הבבלית-פרסית-הליניסטית 586 -167 לפנהס
החלל שהשאיר אחריהם היהודים המרכז האיזור הישראלי-סורי אחרי
גלות רוב העם לבבל,התמלא כפי הנראה בהתפשטות של האדומים בדרום על לחברון ועד הנגב המערבי.
הפיניקים התפשטו עד האזורים הפלשתיים לאורך החוף הישראלי.
השומרונים שהובאו לאזור על ידי האשורים נשארו פסיבים בינתים
במרכז השומרון, וממעט היהודים שנשארו, התבלטה משפחת טוביה בעבר הירדן המזרחי.משפחה זאתי תהיה בעלת השפעה רבה בתקופה ההליניסטית.
http://books.google.com/books?id=0VG67yLs-LAC&pg=PA412&dq=hellenistic+period+in+israel&hl=ja&ei=QgwnTOX6A20israel&f=false
שבטים חדשים הופיעו בארץ,כמו הנבטים שכנראה הובאו לאזור על ידי הבבלים או האשורים.
למרות זאת, מעיון בכתביו של הרודוטוס היווני, שמתאר את המצב בארץ באופן שיטחי למדי במאה החמישית, כלומר אחרי שיבת ציון, מתאר שבטים ערבים בין
עזה לאיל עריש,ומעזה עד לבנון וכן מאל עריש ועד מיצרים, יושבים "הסורים של פלסטינה".
יתכן שבעיני אותו יווני, שלפיו, מלבד המיצרים, רק הסורים של פלסטינה קימו את מנהג המילה ממימי קדם, הכוונה היא ליהודים וכן לנותרים משבטי ישראל
שלא הוגלו וכן לשארי השבטים הכנענים והחיתים והאמורים, שחיו תחת השפעתם של הישראלים במשך יותר מ700 שנה
וכנראה היו בתהליכי התמזגות עם הישראלים.אותם סורים מאל עריש עד למיצרים הם כנראה אותם יהודים שברחו מהארץ אחרי רצח גדליה.
http://books.google.co.jp/books?id=YTCrx1KB3HQC&printsec=frontcover&dq=histories+herodotus&hl=ja&ei=rTCLT
עמוד 112
כאמור הרודוטוס מתאר את המצב אחרי שיבת ציון, אך ניתן להסיק מתיאור זה גם על המצב הכללי לפני שיבת ציון, למרות שאין אירועים בולטים באיזור אין
ספק שהיתה נוכחות יהודית באיזור.
מחריבה של ירושלים ויהודה,נבוכדנצר, השתלט על האיזור עד מיצרים, ושלט עד 561 לפנהס, וממשיכו שיחרר את מלך יהודה יהויכין מכילאו ,ומכאן ועד 538
לפנהס שלטו בבבל שליטים חלשים ללא השפעה רצינית על האיזור.
שיבת ציון:
538-516לפנהס
האימפריה הפרסית יורשת את האימפריה הבבלית, ומלכה, כורש, מרשה לעמים אשר נכבשו על ידי הבבלים לקיים את דתם באופן חופשי, וגם לחזור לארצות אשר מהם הוגלו על ידי הבבלים.
דבר זה מתועד בגליל כורש
http://en.wikipedia.org/wiki/Cyrus_cylinder
היהודים שישבו בבל ושאר רחבי האימפריה, הורשו לחזור לירושלים, לבנות מחדש את בית המיקדש, ולחיות באופן אוטונומי.
כורש ממנה את זרובבל,צאצא של יהויכין מלך יהודה, להנהיג את היהודים החוזרים לירושלים.
40,000 יהודים חוזרים לירושלים ועד 516 לפנהס הם משלימים את בנין המקדש בירושלים.
החוזרים מישבים גם 19 ישובים יהודים קדומים, בעיקר באיזור בינמין ויהודה.
חלק מהעמים השכנים,כמו השומרונים, רצו להשתתף בבנין המיקדש, אך היהודים סירבו.
ההנהגה היהודית היתה מורכבת מהפחה, שמונה על ידי
הפרסים, והכוהן הגדול,שהיה אחראי על המקדשוהיה מצאצאי משפחת צדוק, משפחת הכוהנים ששירתה את המקדש מאז ימי בית המקדש הראשון.
בנוסף לכך היתה הכנסת גדולה, היא ה"סנהדרין", מעין פרלמנט של 120 זקנים חכמים, המשך למוסד של זקני ישראל
מימי בית ראשון.
467:השומרונים שולחים מכתבים למלך פרס ומתלוננים על היהודים וטוחנים לפניו לעצור את בנית חומות ירושלים.באותו זמן הפרסים היו רגישים מאד
למרידות באיזור.
:קודם לכך,בערך ב472 לפנהס,התמודדו היהודים באימפריה מול איום להשמדתם על ידי אחד
משריו של המלך.מרדכי , יהודי שגר בפרס, שלח את אחיניתו אסתר למלך והיא נישאה לו ללא שידע את מוצאה.
כשגילתה למלך על מזימותיו של השר,התיר המלך ליהודים באימפריה להקדים מכה על אויבהם וכך הם ניצלו.היהודים חוגגים את האירוע הזה עד ימינו בחגיגות ובשמחה רבה, זהו חג הפורים.
אירוע זה מתואר בתנך, אך כתביו של הרודוטוס לא מדברים על הנושא הזה באופן מיוחד,למרות שחלק מהאירועים המרכזים מופיעים באופן מפוזר ונפרד
אחד מהשני. אך שמו של פקיד בארמון הפרסי בשם מרדכי נמצא .גם יוספוס פלביוס מתיחס לאירוע כאל היסטוריה.
http://books.google.com/books?id=pTY4kBRIVQYC&pg=PA596&dq=herods+sons&hl=ja&ei=tyEnTIH4LpSekQXIocyTAQ&sa=
עמוד 373
http://books.google.com/books?id=Uxn0BdJDLC4C&pg=PA136&dq=jerusalem+in+babylonian+annals&hl=ja&ei=bgknTO-
עמוד 189
עזרא:
עזרא מונה להיות הפחה של מדינת יהוד, כמו שנקראתה יהודה באותו זמן, ב457לפנהס:
אחת מפעולותיו הראשונות היו להנהיג את האותיות האשוריות המרובעות לשפה העיברית, ושינוי שמות החודשים העיברים לשמות בבלים.
מזמנו,היה למדינת יהוד זכות לטבוע מטבעות משלה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Yehud_Province
http://books.google.com/books?id=0VG67yLs-LAC&pg=PA412&dq=hellenistic+period+in+israel&hl=ja&ei=QgwnTOX6A20israel&f=false
עמוד 379
http://books.google.co.jp/books?id=QHIVAAAAYAAJ&printsec=frontcover&dq=HERODOTUS&hl=ja&ei=n-GITO3jEou2vQO
עמוד 92
עזרא מנהיג מנהגים חדשים בתרבות היהודית,כמו המנהג לקרוא בספר התורה לפני קהל
מתפלל, מנהג שקוים לצד הקרבת הקורבנות במקדש.
בעוד שהקרבת הקורבנות במיקדש בירושלים היתה בשביל היהודי הפשוט פעילות תלת שנתית, כלומר
עליה לרגל בשלושת הרגלים, התפילה והקריאה בתורה היו יומים ושבועים, דבר שהפך את היהודים לאדוקים
ומלומדים מאד בדתם, ועצם הקריאה שקוימה על ידי כלל האנשים הגבירה את מספר יודעי הקרוא וכתוב באוכלסיה
ליחס גבוע מאד יחסית לעמים אחרים.
600 שנה אחר כך,כשבית המקדש נהרס,מיד תפסה התפילה ותלמוד
התורה את מקומו של המקדש בירושלים, ובזכות כך המשיכה התרבות הישראלית להתקים רוחנית גם אחרי חורבן המקדש.
445לפנהס:
נחמיה
נחמיה היה שר המשקים של מלך פרס, ומונה לפחה של יהודה אחרי עזרא.
היא קיבל אישור ומימון לבנות חומות לירושלים, למרות התנגדות השומרונים.
הוא חזר ליהודה והתמודד עם התנגדות הפוליטית של השומרונים,הסוחרים הערבים מאיזור עזה וממשפחת טוביה היהודית מעבר הירדן.
תוך 52 יום נחמיה הנהיג את העם לבנות את החומות, תוך כדי שהם מתגוננים מהתקפות של שלושת היריבים שהוזכרו לעיל.
444לפנהס:
נחמיה משכנע את העשירים ביהודה , שחלקם היו כוהנים שנהנו מזיכוי
ממס בגלל עבודתם למען הציבור במקדש,לוותר על החובות של האיכרים להם ולהחזיר לאיכרים אדמות שהוחרמו מהם
כשלא יכלו לשלם את חובם וכן לשחרר איכרים שועבדו לעבדים בגלל חובם.
מצד שני, נחמיה הנהיג עבודות ציבור בכפיה על נתיניו, גם בבנית החומות של ירושלים.
הוא גם קבע שלפחות 10 אחוז מהאוכלסיה חיבים לגור בירושלים, וקבע מס של שליש השקל למען המקדש וגם מס עצים למען המקדש.
ב433 לפנהס חזר נחמיה לפרס אך חזר שוב ליהודה ב431.
נחמיה מתמודד עם משפחת טוביה העשירה שמנסה להשתלט על העיר ומדיחה ממעמדה.
419 לפנהס
:הכוהן הגדול,אלישיב בן אליקים נפטר אחרי שמילא את תפקידו במשך 43 שנים.בנו,יהוידע,מחליפו עד 383 לפנהס.מתקופה זאתי הכוהן הגדול הוא
המנהיג הלגיטימי של היהודים בארץ.
411לפנהס:
אחרי מותו של נחמיה ירד מעמדו של הפחה.
383 לפנהס:
אחרי מות יהוידע, עולה יוחנן בנו לתפקיד הנהגת העם
מהמקדש בירושלים. אך הארץ נשלטת על ידי גנרל פרסי בשם בסוס.
הגנרל מטיל מיסים כבדים על היהודים ואפילו , לראשונה, מתערב בעיניני המקדש.
הוא מציע את תפקיד הכוהן הגדול לאחיו של הכוהן הגדול
הנוכחי.עצם הרעיון להחליף כוהן גדול בזמן שהכוהן הנוכחי עדין חי, ועל ידי רשות זרה,מטעמי ממון ושוחד,הוא בילתי נתפס ובויכוח בין שני המתמודדים הכוהן הגדול הורגאת אחיו.
מבוכה שכזאת מנוצלת על ידי בסוס ומיסים והיטלים משפילים נוספים מוטלים על העם.מכאן ואילך משתנים היחסים בין היהודים לפרס.
http://books.google.co.jp/books?id=bWgZAAAAYAAJ&printsec=frontcover&dq=flavius&hl=ja&ei=PE2aTIT9NY2yvgPNx
עמוד 126
http://books.google.com/books?id=8v50wloFEoQC&pg=PA215&dq=revolt+againts+persia++jews&hl=ja&ei=ykyaTLbAPM
עמוד 256
לא ברור בדיוק מדוע מעמד הפחה ירד אחרי מותו של נחמיה,אך ברור שמעמדו של הכוהן הגדול עלה מאד אחרי נחמיה.
אולי הסיבה תלויה לקרבה של האיזור עם מצרים.מ392 ועד 380
לפנהס המיצרים מורדים בפרס ומשתלטים על האיזור.
350 לפנהס
:אחרי מות יוחנן,בנו ידוע עולה לשלטון.
343לפנהס:
היהודים ביהודה משתתפים במרד איזורי של המיצרים והפיניקים נגד הפרסים.עם כשלון המרד הפרסים נוקמים ביהודים על ידי הגליה של אלפי יהודים לים
הכספי.
http://books.google.co.jp/books?id=5MQCAAAAQAAJ&pg=PR78&dq=phoenicia+wars+persian+jews&hl=ja&ei=iY2LTNiFI
עמודixxviii
יתכן מאד שהשתתפותהיהודים בארץ במרד נגד האימפריה הפרסית שמוצגת במקורות היהודים תמיד באופן חיובי, יכול לנהיות מוסבר בניכור שיצר שלטונו
המרושע של בגסוס הפרסי על הארץ.
אותו בגסוס לא היה רק
צרת היהודים אלא עמים רבים סבלו מגחמויו וחמדנותו.ב339לפנהס הוא מעז להתנקש
במלך, והעלה שליט בובה במקומו,ו אותו גם הרג ב336 לפנהס.אך השליט ההעלה במקומו, דרויש
מחסל את בגסוס במהירות אך הנזק לאימפריה כבר נעשה.
332לפנהס:
האימפריה הפרסית נופלת לצבאותיו היונים של אלכסנדר מוקדון.
חילי אלכסנדר מתעכבים בארץ על כיבוש צידון ומחריבים חלק מהגליל ואחר כך מתעכבים
על כיבוש עזה. בזמן הזה שלח אלכסנדר נציגים מטעמו לשומרונים וליהודים.
אך הכוהן הגדול , ידוע ,מסרב לוותר על נאמנותו למלך פרס .היהודים בפחדם מכעסו של
אלכסנדר מתענים ומתפללים עד לבואו של אלכסנדר לעיר, אך עם בואו הוא מתקבל בסבר פנים יפות ותרצה ומקריב קורבן לאלוהים במקדש.
http://books.google.co.jp/books?id=jqCZ34Cp2XUC&pg=PA78&dq=YADUA+KOHEN+GADOL&hl=ja&ei=yreDTLGPLovIvQPVuYG
עמוד 79
יהודה היתה בתווך שבין מיצרים לסוריה,בדיוק באמצע בין שני
יורשיו של אלכסנדר, תלמי וסלוקוס.
המלחמות בין הצדדים החריבו את הארץ ויותר מ100,000 יהודים הוגלו למיצרים או לים הכספי.
http://books.google.co.jp/books?id=5MQCAAAAQAAJ&pg=PR78&dq=phoenicia+war+persian+jews&hl=ja&ei=L4mLTNCDPY
עמודixxix
התחילה התקופה ההליניסטית בארץ, היגרו יונים ומוקדונים רבים לארץ, והם התמזגו במשך
הזמן עם העמים הלא עיברים שנותרו בארץ כמו שרידי הפלישתים והכנענים, וכן הפיניקים והאדומים.היונים הטיבו לזהות את אליהם שלהם עם
אלים מקומים, דבר שהקל מאד על ההתמזגות.
http://books.google.com/books?id=SNfZ4OjH_ukC&pg=RA1-PA34&dq=hellenistic+period+in+israel&hl=ja&ei=8o6LTL
עמוד 30
ערים יוניות , הפוליס, הוקמו בעיקר על איזור החוף כמו עכו ויפו,עזה אך גם באיזור עבר הירדן המזרחי.במרכז הארץ, האיזור ההררי החקלאי ,איפה
שהיהודים גרו, לא הצליחה להגיע השפעה הליניסטית אלא רק הרבה יותר מאוחר.
330 לפנהס:
הכוהן הגדול הוא חוניו הראשון שמשרת עד 310ל פנהס .היונים הירשו ליהודים לקיים את האוטונומיה שלהם כמו מקודם, כל עוד הכוהן הגדול היה נאמן
להם.
לפי כתביו של יוספוס פלביוס,חוניו היה מיודד עם מלך ספרטה.
http://books.google.com/books?id=3GY3iocrf_sC&pg=PA18&dq=the+book+of+maccabees&hl=ja&ei=QxEnTMiSGpCTkAWsl
עמוד 95
301לפנהס:
אחרי קרב אפסוס בין יורשיו של אלכסנדר מוקדון,נקבעה החלוקה
המסורתית בין שלטון תלמי במצרים וארץ ישראל בעוד שהסלוקים שלטו בסוריה ואסיה
הקטנה.
תלמי נכנס לירושלים היום שבת, יום הקודש ליהודים אשר בו אסור ליהודים לעבוד פיזית, וחיליו
טבחו ואנסו בתושבים האומללים, והגלו רבים למיצרים.
http://books.google.co.jp/books?id=YBarWAR2qVkC&pg=PA18&dq=the+second+syrian+war+jerusalem&hl=ja&ei=EcaeTn%20war%20jerusalem&f=false
עמוד 10
253לפנהס:מלחמה הסורית השניה מסתימת בנישואין פוליטים בין הצדדים,אך נישואין אלו יובילו לפרוץ המלחמה הסורית השלישית ב246 לפנהס.
במלחמה זאת היהודים נאלצו לבחור צד, ובחרו בסלוקוס וסירבו לשלם מיסים לתלמי.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 135
אחרי הנצחון התלמי התקררו היחסים עם המיצרים.בעיה זאתי נוצלה על ידי בית טוביה ,שגינה
את הכוהן הגדול על תמיכתו בסלוקים ומונה לפחה מטעם המיצרים.וזאת על אף שהכוהן הגדול, חוניו השני,היה
דוד של אותו יוסף בן טוביה.
אך בית טוביה ניצל את מעמדו לרעה ושילש את עומס המס ,וקיפח
את העם במשך 20 שנה.
טוביה היה חוכר המיסים של כל סוריה ופיניקיה, וגם הערים היווניות סבלו מעול המיסים.
עדות למעמדו הרם של בית טוביה מגיעה מהפפרויס של זנון, וחלק
ניכר מעבר הירדן היה נקרא "ארץ טוביה". זה היה בערך ב259 לפנהס נראה שאותו שושלת של טוביה שלטה על המושבה
המוקדונית וקשרה קישרי נישואין עם משפחות הכהונה בירושלים.
הפפירוסים מראים על קשרים חמים בין טוביה למלך התלמי.
יוסף בן מתיתיהו מתיחס בחיוב לבית טוביה, וזאת למרות בית טוביה היה בעצם מראשוני המתיונים, פשוט כי גישתו של טוביה ליחסים עם היוונים גרמה
לפיתוח של הישוב היהודי בארץ, על ידי יחסי גומלין של מסחר ותעסוקה פוריים בין היהודים ליונים, והפרובינציה שיגשגה.
223-217 לפנהס:
המלחמה הסורית הרביעית.הסלוקים בראשות אנטיוכוס ה3 כובשים את הארץ אך מתקפה תלמית מבריחה אותם.תלמי מתקבל בירושלים ויפו על ידי היהודים
בכבוד.
202-198לפנהס:
המלחמה הסורית החמישית.אנטיוכוס ה3 כובש את הארץ מידי
התלמים באופן סופי.הפעם היהודים עוזרים לסלוקים, דבר שגורם להתעללות של התלמים
במיצרים באוכלסיה היהודית שם.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 136
השלטון הסלוקי על יהודה מתחיל בצורה יפה שכן היהודים סייעו לסלוקים להשתלט על הארץ.
המלך מעניק ליהודים את הזכויות שהם נהנו מקודם,כפי שיוספוס פלויוס וכן מכתבי חפציבה מאשרים .
ממכתבי חפציבה אפשר להבין שהשלטון החדש ללא ספק רצה להטיב עם התושבים שכן המכתבים הם פקודות של המלך שאוסרות על מתישבים צבאיים להשתכן בכוח בכפרי התושבים השתכנות בבתיהם במקומם.
עם תחילת השלטון הסלוקי אמנם ירד מעמדו של בית טוביה אך השפעתו תמשך עד תקופת החשמונאים.
189לפנהס:האימפריה הסלוקית בראשות אנטייוכוס השלישי מפסידה בקרב מגנסיה מול הרפובליקה הרומאית.מכאן ואילך, הרומאים יתערבו בעינינים פנימים של
הסלוקים, גם ביהודה.
175לפנהס
בזמנו של הכוהן הגדול חוניו השלישי,התפתח ויכוח בינו לבין שימעון בן בילגה, על ניהול השווקים.משפחת בן בילגה היתה משפחת כוהנים עשירה
שהתיוונה.בן בילגה לא מוותר ומתלונן על הכוהן הגדול לפני הנציב הסלוקי.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 138
בתלונותיו הרבות של בן בילגה לנציב טען שחלק גדול מהכסף שנצבר במקדש מתרומות של העם,יש גם כסף של משפחת טוביה הפרו-תלמית.
הנציב מנצל את התואנה הזאת כדי להחרים את כל הכסף שיש במקדש,אך בהתפרצותו למקדש נפל ומת באופן
מיסתורי.
מהומה גדולה מתפתחת בעם בגלל חילול המקדש על ידי הסלוקים, ושלטונות עוצרים את הכוהן הגדול.אחיו של הכוהן, יאסון, שיחד את מלך כדי לקבל
את תפקיד הכהן הגדול.
יאסון היה מתיון שהקדיש את עצמו להפיכת ירושלים לפוליס יוונית עם גימנסיום ותיאטרון.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 138
המינוי של כוהן גדול בזמן שהכוהן הנוכחי עדין חי,ועל ידי רשות זרה ובשביל בצע כסף היתה מעשה שלא יעשה ביהודה.יאסון שלט 3 שנים.
172לפנהס:
יאסון שולח את אחיו, מנלאוס לשלם למלך את השוחד השנתי שהוסכם בינהם בתמורה
להצבת יאסון בתפקיד בכוהן הגדול,אך מנלאוס משחד את המלך לשלם לא פי שלוש את
השוחד ונהיה בין לילה כוהן גדול.
170לפנהס:שחיתותו של מנלאוס מרגישה את העם.הפגנות נגדו מדוכאות על ידי בני טוביה והצבא הסלוקי.
בהשתללותו ניסה לשחד את המלך להרוג את חוניו השני שהיה עדין
בכלא, ואח נוסף של המשפחה,ליסימכוס ,ניסה לשדוד את המקדש כשמנלאוס נפגש עם המלך.העם הורג בזעם את ליסימכוס.משלחת של זקני ירושלים מנסה להתחנן לפני המלך שיוריד את מנלאוס מתפקידו,אך המלך הורג אותם בעצתו של מנלאוס.
169לפנהס:
אנטיוכוס הרביעי מנצל את המהומות והמתח ביהודה כדי לשדוד את המקדש והוא אפילו גונב את כלי המקדש.
168לפנהס:אנטיוכוס מנצח את האימפריה התלמית נצחון מוחץ,אץ הרומאים מונעים ממנו להנות מהשלל והוא חוזר חזרה לסוריה.
בינתים שמועה שהוא מת מניעה את יאסון לחזור לירושלים ולהדיח את מנלאוס.
עם שובו של אנטייוכוס הוא מבריח בזעמו את יאסון וטובח ביהודים ומשעבד רבים מהם.
הוא מנה נציב חדש בעל שנאה רבה ליהודים מהר מאד הוא תוקף את היהודים בשבת והם נטבחים ללא התנגדות.
הוא בונה את החקרה ממש ליד המקדש ומטיל מיסים כבדים.
167לפנהס:
הסלוקים,בחושבם שהסיבה למרדנות של היהודים היא בדת שלהם ששונה משאר העמים, אוסרים את קיום מצוות הדת היהודית.
ברית המילה ושמירת השבת נאסרים ואפילו אמהות שמלו את בניהם נרצחו עם בניהם.
היהודים הוכרחו להשתתתף בעבודת האלילים בכל הארץ,וגם בבית המקדש הוקרבו קורבנות לאלים זרים ופסטיבלים ומשתאות לא מוסרים הנהוגים בפולחן
האלים ההליניסטים חיללו את קדושת המקדש.
התנגדות ספורדית של יהודים קרו פה ושם ותמיד הסתימו ברצח ברוטלי של כל היהודים
באיזור.
גם ההיסטוריון הרומאי טקיטוס אשר לא ידוע לחיבה רבה ליהודים
מדווח על כך
http://books.google.co.jp/books?id=4R5XBB5OKMYC&printsec=frontcover&dq=histories&hl=ja&ei=ty6LTM-9E4i0vgO
עמוד 191
המרד היהודי:
המרד התחיל ממריבה שפרצה בעיר מודיעין בין המתיונים למשפחת חשמונאי,משפחת כוהנים.אב המשפחה , מתיתיהו, הרג
את השליח היווני שניסה להכריח את היהודים להקריב קורבנות לאלילים יוונים.
המשפחה ברחה ליערות ולמערות מפני כעס הסלוקים ושילהבה את העם למרוד בסלוקים.
יהודים רבים הצטרפו אליהם והם התחילה להלחם מלחמת גרילה נגד היונים.החשמונאים התירו ליהודים להלחם בשבת, שמקודם היוונים ניצלו את השבת
להרוג יהודים ללא התנגדות.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
יהודה המכבי:
הוא היה בנו השלישי של מתיתיהו, בקרב הרציני הראשון שלו הוא ארב לכוח יווני בפיקודו של גנרל בשם אפולוניוס,ל יד לבונה מצפון לירושלים.הנצחון
המפתיע בלבונה היה הפעם הראשונה שכוח יהודי עצמאי נלחם נגד צבא יווני חזק ,ויהודה
ניצח בקרב.
הנצחון השאיר שלל רב של נשק וממון לידי המורדים והשמועות על הנצחון משכן יהודים רבים להצטרף ליהודה.
מיד אחרי לבונה רשם יהודה עוד שני נצחונות מזהירים על כוחו של סירון בבית חורון ועל כוח גדול באמאוס.
מפקד יווני חדש בשם ליסיאס הגיע לאזור,הציע לעם הצעת פשרה להפסיק את הרדיפה הדתית אבל לא התיחס ליהודה המכבי וגם לא לטיהור המקדש,לכן יהודה
דחה את ההצעה.
ליסיאס ניסה להפתיע את יהודה בבית צור אבל נבלם.ליסיאס התחיל במשא מתן עם יהודה אשר בו הרומאים התערבו לראשונה אך עם מותו של אנטיוכוס
ב164 לפנהס מיהר יהודה לירושלים וטיהר את המקדש מעבודת אלילים.
טיהור המקדש מעבודת אלילים קרתה בדיוק 3 שנים אחרי חילולו ב167 לפנהס.המאורע נחרת באירוע לאומי מאושר מאד ומאז ועד היום היהודים חוגגים את
האירוע בחג החנוכה.
אחרי הטיהור, התחילו מהומות של יוונים נגד יהודים ברחבי הארץ מחוץ לפחות יהודה.
יהודה נחלץ להגנת היהודים העבר הירדן,וגם בגליל.יהודה כבש את חברון ושרף את הנמלים של יפו ויבנה.
יהודה גם כבש את החקרא,המצודה היוונית שהוקמה ליד המקדש.
ב162 לפנהס ליסיאס תקף את יהודה שוב ,הפעם פרץ עם צבא פילים
גדול, בקרב שנערך ליד בית זכריה נהרג אחיו של יהודה ,אליעזר.
אך למרות נצחונו של ליסיאס ובריחתו של יהודה וצבאו
ליערות,המצב הפוליטי בסוריה דרש שקט ביהודה,לכן ליסיאס ואנטיוכוס החמישי הכירו
בהישגיו של יהודה המכבי והוציאו להורג את מנלאוס.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 142
162לפנהס:
האימפריה הסלוקית עוברת מהפכה.טוען לכתר בשם דימיטרוס הורג
את המלך הנער, אנטיוכוס החמישי, וגם את ליסיאס.אך חלקים גדולים מאימפריה הסלוקית
הגדולה לא מכירים במלך החדש, גם האימפריה הרומאית , שהטילה את צילה הכבד על כל המזרח מאז ניצחונה במגנסיה,לא הכירה בלגיטימיות של המלך החדש.
עד 160 לפנהס היו עסוקים הסלוקים בבבל, אך בינתים הגיע הגנרל
בכחידס ליהודה והתקבל יפה, אך זה ניצל את ההזדמנות לנקום ביהודים והרג יהודים רבים בירושלים.
נקמתו הברוטלית של בכחידס,שבינתים חזר לבבל בחושבו שהבעיה
ביהודה נגמרה, הלהיבה את העם למרוד שוב והעם רדף את הכוהן הגדול שמינו היוונים.
גנרל חדש בשם ניקנור הגיע לעזור לכוהן אך הפסיד בקרב לשימעון אחיו של יהודה, לכן מיהר לשאת ולתת עם יהודה והסכם נחתם.אך המלך החדש
דחה את פשרותיו של ניקנור,וזה חזר ליהודה כדי להפטר מהחשמונאים.
בקרב ליד ירושלים יהודה הבריח את ניקנור.
כשראה יהודה שאין סיכוי להסכם עם הסלוקים פנה לרומאים וחתם
על ברית איתם ב161.
160לפנהס:דימיטרויוס סיים את עיניניו בבבל והתפנה לטפל ביהודה.בכחידס עלה על
יהודה ובקרב אלעסה נופל יהודה
המכבי.צבאו, בראשות יונתן,אחיו של יהודה,ברח למדבר.
החלל שהשאיר אחריהם היהודים המרכז האיזור הישראלי-סורי אחרי
גלות רוב העם לבבל,התמלא כפי הנראה בהתפשטות של האדומים בדרום על לחברון ועד הנגב המערבי.
הפיניקים התפשטו עד האזורים הפלשתיים לאורך החוף הישראלי.
השומרונים שהובאו לאזור על ידי האשורים נשארו פסיבים בינתים
במרכז השומרון, וממעט היהודים שנשארו, התבלטה משפחת טוביה בעבר הירדן המזרחי.משפחה זאתי תהיה בעלת השפעה רבה בתקופה ההליניסטית.
http://books.google.com/books?id=0VG67yLs-LAC&pg=PA412&dq=hellenistic+period+in+israel&hl=ja&ei=QgwnTOX6A
שבטים חדשים הופיעו בארץ,כמו הנבטים שכנראה הובאו לאזור על ידי הבבלים או האשורים.
למרות זאת, מעיון בכתביו של הרודוטוס היווני, שמתאר את המצב בארץ באופן שיטחי למדי במאה החמישית, כלומר אחרי שיבת ציון, מתאר שבטים ערבים בין
עזה לאיל עריש,ומעזה עד לבנון וכן מאל עריש ועד מיצרים, יושבים "הסורים של פלסטינה".
יתכן שבעיני אותו יווני, שלפיו, מלבד המיצרים, רק הסורים של פלסטינה קימו את מנהג המילה ממימי קדם, הכוונה היא ליהודים וכן לנותרים משבטי ישראל
שלא הוגלו וכן לשארי השבטים הכנענים והחיתים והאמורים, שחיו תחת השפעתם של הישראלים במשך יותר מ700 שנה
וכנראה היו בתהליכי התמזגות עם הישראלים.אותם סורים מאל עריש עד למיצרים הם כנראה אותם יהודים שברחו מהארץ אחרי רצח גדליה.
http://books.google.co.jp/books?id=YTCrx1KB3HQC&printsec=frontcover&dq=histories+herodotus&hl=ja&ei=rTCLT
עמוד 112
כאמור הרודוטוס מתאר את המצב אחרי שיבת ציון, אך ניתן להסיק מתיאור זה גם על המצב הכללי לפני שיבת ציון, למרות שאין אירועים בולטים באיזור אין
ספק שהיתה נוכחות יהודית באיזור.
מחריבה של ירושלים ויהודה,נבוכדנצר, השתלט על האיזור עד מיצרים, ושלט עד 561 לפנהס, וממשיכו שיחרר את מלך יהודה יהויכין מכילאו ,ומכאן ועד 538
לפנהס שלטו בבבל שליטים חלשים ללא השפעה רצינית על האיזור.
שיבת ציון:
538-516לפנהס
האימפריה הפרסית יורשת את האימפריה הבבלית, ומלכה, כורש, מרשה לעמים אשר נכבשו על ידי הבבלים לקיים את דתם באופן חופשי, וגם לחזור לארצות אשר מהם הוגלו על ידי הבבלים.
דבר זה מתועד בגליל כורש
http://en.wikipedia.org/wiki/Cyrus_cylinder
היהודים שישבו בבל ושאר רחבי האימפריה, הורשו לחזור לירושלים, לבנות מחדש את בית המיקדש, ולחיות באופן אוטונומי.
כורש ממנה את זרובבל,צאצא של יהויכין מלך יהודה, להנהיג את היהודים החוזרים לירושלים.
40,000 יהודים חוזרים לירושלים ועד 516 לפנהס הם משלימים את בנין המקדש בירושלים.
החוזרים מישבים גם 19 ישובים יהודים קדומים, בעיקר באיזור בינמין ויהודה.
חלק מהעמים השכנים,כמו השומרונים, רצו להשתתף בבנין המיקדש, אך היהודים סירבו.
ההנהגה היהודית היתה מורכבת מהפחה, שמונה על ידי
הפרסים, והכוהן הגדול,שהיה אחראי על המקדשוהיה מצאצאי משפחת צדוק, משפחת הכוהנים ששירתה את המקדש מאז ימי בית המקדש הראשון.
בנוסף לכך היתה הכנסת גדולה, היא ה"סנהדרין", מעין פרלמנט של 120 זקנים חכמים, המשך למוסד של זקני ישראל
מימי בית ראשון.
467:השומרונים שולחים מכתבים למלך פרס ומתלוננים על היהודים וטוחנים לפניו לעצור את בנית חומות ירושלים.באותו זמן הפרסים היו רגישים מאד
למרידות באיזור.
:קודם לכך,בערך ב472 לפנהס,התמודדו היהודים באימפריה מול איום להשמדתם על ידי אחד
משריו של המלך.מרדכי , יהודי שגר בפרס, שלח את אחיניתו אסתר למלך והיא נישאה לו ללא שידע את מוצאה.
כשגילתה למלך על מזימותיו של השר,התיר המלך ליהודים באימפריה להקדים מכה על אויבהם וכך הם ניצלו.היהודים חוגגים את האירוע הזה עד ימינו בחגיגות ובשמחה רבה, זהו חג הפורים.
אירוע זה מתואר בתנך, אך כתביו של הרודוטוס לא מדברים על הנושא הזה באופן מיוחד,למרות שחלק מהאירועים המרכזים מופיעים באופן מפוזר ונפרד
אחד מהשני. אך שמו של פקיד בארמון הפרסי בשם מרדכי נמצא .גם יוספוס פלביוס מתיחס לאירוע כאל היסטוריה.
http://books.google.com/books?id=pTY4kBRIVQYC&pg=PA596&dq=herods+sons&hl=ja&ei=tyEnTIH4LpSekQXIocyTAQ&sa=
עמוד 373
http://books.google.com/books?id=Uxn0BdJDLC4C&pg=PA136&dq=jerusalem+in+babylonian+annals&hl=ja&ei=bgknTO-
עמוד 189
עזרא:
עזרא מונה להיות הפחה של מדינת יהוד, כמו שנקראתה יהודה באותו זמן, ב457לפנהס:
אחת מפעולותיו הראשונות היו להנהיג את האותיות האשוריות המרובעות לשפה העיברית, ושינוי שמות החודשים העיברים לשמות בבלים.
מזמנו,היה למדינת יהוד זכות לטבוע מטבעות משלה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Yehud_Province
http://books.google.com/books?id=0VG67yLs-LAC&pg=PA412&dq=hellenistic+period+in+israel&hl=ja&ei=QgwnTOX6A
עמוד 379
http://books.google.co.jp/books?id=QHIVAAAAYAAJ&printsec=frontcover&dq=HERODOTUS&hl=ja&ei=n-GITO3jEou2vQO
עמוד 92
עזרא מנהיג מנהגים חדשים בתרבות היהודית,כמו המנהג לקרוא בספר התורה לפני קהל
מתפלל, מנהג שקוים לצד הקרבת הקורבנות במקדש.
בעוד שהקרבת הקורבנות במיקדש בירושלים היתה בשביל היהודי הפשוט פעילות תלת שנתית, כלומר
עליה לרגל בשלושת הרגלים, התפילה והקריאה בתורה היו יומים ושבועים, דבר שהפך את היהודים לאדוקים
ומלומדים מאד בדתם, ועצם הקריאה שקוימה על ידי כלל האנשים הגבירה את מספר יודעי הקרוא וכתוב באוכלסיה
ליחס גבוע מאד יחסית לעמים אחרים.
600 שנה אחר כך,כשבית המקדש נהרס,מיד תפסה התפילה ותלמוד
התורה את מקומו של המקדש בירושלים, ובזכות כך המשיכה התרבות הישראלית להתקים רוחנית גם אחרי חורבן המקדש.
445לפנהס:
נחמיה
נחמיה היה שר המשקים של מלך פרס, ומונה לפחה של יהודה אחרי עזרא.
היא קיבל אישור ומימון לבנות חומות לירושלים, למרות התנגדות השומרונים.
הוא חזר ליהודה והתמודד עם התנגדות הפוליטית של השומרונים,הסוחרים הערבים מאיזור עזה וממשפחת טוביה היהודית מעבר הירדן.
תוך 52 יום נחמיה הנהיג את העם לבנות את החומות, תוך כדי שהם מתגוננים מהתקפות של שלושת היריבים שהוזכרו לעיל.
444לפנהס:
נחמיה משכנע את העשירים ביהודה , שחלקם היו כוהנים שנהנו מזיכוי
ממס בגלל עבודתם למען הציבור במקדש,לוותר על החובות של האיכרים להם ולהחזיר לאיכרים אדמות שהוחרמו מהם
כשלא יכלו לשלם את חובם וכן לשחרר איכרים שועבדו לעבדים בגלל חובם.
מצד שני, נחמיה הנהיג עבודות ציבור בכפיה על נתיניו, גם בבנית החומות של ירושלים.
הוא גם קבע שלפחות 10 אחוז מהאוכלסיה חיבים לגור בירושלים, וקבע מס של שליש השקל למען המקדש וגם מס עצים למען המקדש.
ב433 לפנהס חזר נחמיה לפרס אך חזר שוב ליהודה ב431.
נחמיה מתמודד עם משפחת טוביה העשירה שמנסה להשתלט על העיר ומדיחה ממעמדה.
419 לפנהס
:הכוהן הגדול,אלישיב בן אליקים נפטר אחרי שמילא את תפקידו במשך 43 שנים.בנו,יהוידע,מחליפו עד 383 לפנהס.מתקופה זאתי הכוהן הגדול הוא
המנהיג הלגיטימי של היהודים בארץ.
411לפנהס:
אחרי מותו של נחמיה ירד מעמדו של הפחה.
383 לפנהס:
אחרי מות יהוידע, עולה יוחנן בנו לתפקיד הנהגת העם
מהמקדש בירושלים. אך הארץ נשלטת על ידי גנרל פרסי בשם בסוס.
הגנרל מטיל מיסים כבדים על היהודים ואפילו , לראשונה, מתערב בעיניני המקדש.
הוא מציע את תפקיד הכוהן הגדול לאחיו של הכוהן הגדול
הנוכחי.עצם הרעיון להחליף כוהן גדול בזמן שהכוהן הנוכחי עדין חי, ועל ידי רשות זרה,מטעמי ממון ושוחד,הוא בילתי נתפס ובויכוח בין שני המתמודדים הכוהן הגדול הורגאת אחיו.
מבוכה שכזאת מנוצלת על ידי בסוס ומיסים והיטלים משפילים נוספים מוטלים על העם.מכאן ואילך משתנים היחסים בין היהודים לפרס.
http://books.google.co.jp/books?id=bWgZAAAAYAAJ&printsec=frontcover&dq=flavius&hl=ja&ei=PE2aTIT9NY2yvgPNx
עמוד 126
http://books.google.com/books?id=8v50wloFEoQC&pg=PA215&dq=revolt+againts+persia++jews&hl=ja&ei=ykyaTLbAPM
עמוד 256
לא ברור בדיוק מדוע מעמד הפחה ירד אחרי מותו של נחמיה,אך ברור שמעמדו של הכוהן הגדול עלה מאד אחרי נחמיה.
אולי הסיבה תלויה לקרבה של האיזור עם מצרים.מ392 ועד 380
לפנהס המיצרים מורדים בפרס ומשתלטים על האיזור.
350 לפנהס
:אחרי מות יוחנן,בנו ידוע עולה לשלטון.
343לפנהס:
היהודים ביהודה משתתפים במרד איזורי של המיצרים והפיניקים נגד הפרסים.עם כשלון המרד הפרסים נוקמים ביהודים על ידי הגליה של אלפי יהודים לים
הכספי.
http://books.google.co.jp/books?id=5MQCAAAAQAAJ&pg=PR78&dq=phoenicia+wars+persian+jews&hl=ja&ei=iY2LTNiFI
עמודixxviii
יתכן מאד שהשתתפותהיהודים בארץ במרד נגד האימפריה הפרסית שמוצגת במקורות היהודים תמיד באופן חיובי, יכול לנהיות מוסבר בניכור שיצר שלטונו
המרושע של בגסוס הפרסי על הארץ.
אותו בגסוס לא היה רק
צרת היהודים אלא עמים רבים סבלו מגחמויו וחמדנותו.ב339לפנהס הוא מעז להתנקש
במלך, והעלה שליט בובה במקומו,ו אותו גם הרג ב336 לפנהס.אך השליט ההעלה במקומו, דרויש
מחסל את בגסוס במהירות אך הנזק לאימפריה כבר נעשה.
332לפנהס:
האימפריה הפרסית נופלת לצבאותיו היונים של אלכסנדר מוקדון.
חילי אלכסנדר מתעכבים בארץ על כיבוש צידון ומחריבים חלק מהגליל ואחר כך מתעכבים
על כיבוש עזה. בזמן הזה שלח אלכסנדר נציגים מטעמו לשומרונים וליהודים.
אך הכוהן הגדול , ידוע ,מסרב לוותר על נאמנותו למלך פרס .היהודים בפחדם מכעסו של
אלכסנדר מתענים ומתפללים עד לבואו של אלכסנדר לעיר, אך עם בואו הוא מתקבל בסבר פנים יפות ותרצה ומקריב קורבן לאלוהים במקדש.
http://books.google.co.jp/books?id=jqCZ34Cp2XUC&pg=PA78&dq=YADUA+KOHEN+GADOL&hl=ja&ei=yreDTLGPLovIvQPVuYG
עמוד 79
יהודה היתה בתווך שבין מיצרים לסוריה,בדיוק באמצע בין שני
יורשיו של אלכסנדר, תלמי וסלוקוס.
המלחמות בין הצדדים החריבו את הארץ ויותר מ100,000 יהודים הוגלו למיצרים או לים הכספי.
http://books.google.co.jp/books?id=5MQCAAAAQAAJ&pg=PR78&dq=phoenicia+war+persian+jews&hl=ja&ei=L4mLTNCDPY
עמודixxix
התחילה התקופה ההליניסטית בארץ, היגרו יונים ומוקדונים רבים לארץ, והם התמזגו במשך
הזמן עם העמים הלא עיברים שנותרו בארץ כמו שרידי הפלישתים והכנענים, וכן הפיניקים והאדומים.היונים הטיבו לזהות את אליהם שלהם עם
אלים מקומים, דבר שהקל מאד על ההתמזגות.
http://books.google.com/books?id=SNfZ4OjH_ukC&pg=RA1-PA34&dq=hellenistic+period+in+israel&hl=ja&ei=8o6LTL
עמוד 30
ערים יוניות , הפוליס, הוקמו בעיקר על איזור החוף כמו עכו ויפו,עזה אך גם באיזור עבר הירדן המזרחי.במרכז הארץ, האיזור ההררי החקלאי ,איפה
שהיהודים גרו, לא הצליחה להגיע השפעה הליניסטית אלא רק הרבה יותר מאוחר.
330 לפנהס:
הכוהן הגדול הוא חוניו הראשון שמשרת עד 310ל פנהס .היונים הירשו ליהודים לקיים את האוטונומיה שלהם כמו מקודם, כל עוד הכוהן הגדול היה נאמן
להם.
לפי כתביו של יוספוס פלביוס,חוניו היה מיודד עם מלך ספרטה.
http://books.google.com/books?id=3GY3iocrf_sC&pg=PA18&dq=the+book+of+maccabees&hl=ja&ei=QxEnTMiSGpCTkAWsl
עמוד 95
301לפנהס:
אחרי קרב אפסוס בין יורשיו של אלכסנדר מוקדון,נקבעה החלוקה
המסורתית בין שלטון תלמי במצרים וארץ ישראל בעוד שהסלוקים שלטו בסוריה ואסיה
הקטנה.
תלמי נכנס לירושלים היום שבת, יום הקודש ליהודים אשר בו אסור ליהודים לעבוד פיזית, וחיליו
טבחו ואנסו בתושבים האומללים, והגלו רבים למיצרים.
http://books.google.co.jp/books?id=YBarWAR2qVkC&pg=PA18&dq=the+second+syrian+war+jerusalem&hl=ja&ei=EcaeT
עמוד 10
253לפנהס:מלחמה הסורית השניה מסתימת בנישואין פוליטים בין הצדדים,אך נישואין אלו יובילו לפרוץ המלחמה הסורית השלישית ב246 לפנהס.
במלחמה זאת היהודים נאלצו לבחור צד, ובחרו בסלוקוס וסירבו לשלם מיסים לתלמי.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 135
אחרי הנצחון התלמי התקררו היחסים עם המיצרים.בעיה זאתי נוצלה על ידי בית טוביה ,שגינה
את הכוהן הגדול על תמיכתו בסלוקים ומונה לפחה מטעם המיצרים.וזאת על אף שהכוהן הגדול, חוניו השני,היה
דוד של אותו יוסף בן טוביה.
אך בית טוביה ניצל את מעמדו לרעה ושילש את עומס המס ,וקיפח
את העם במשך 20 שנה.
טוביה היה חוכר המיסים של כל סוריה ופיניקיה, וגם הערים היווניות סבלו מעול המיסים.
עדות למעמדו הרם של בית טוביה מגיעה מהפפרויס של זנון, וחלק
ניכר מעבר הירדן היה נקרא "ארץ טוביה". זה היה בערך ב259 לפנהס נראה שאותו שושלת של טוביה שלטה על המושבה
המוקדונית וקשרה קישרי נישואין עם משפחות הכהונה בירושלים.
הפפירוסים מראים על קשרים חמים בין טוביה למלך התלמי.
יוסף בן מתיתיהו מתיחס בחיוב לבית טוביה, וזאת למרות בית טוביה היה בעצם מראשוני המתיונים, פשוט כי גישתו של טוביה ליחסים עם היוונים גרמה
לפיתוח של הישוב היהודי בארץ, על ידי יחסי גומלין של מסחר ותעסוקה פוריים בין היהודים ליונים, והפרובינציה שיגשגה.
223-217 לפנהס:
המלחמה הסורית הרביעית.הסלוקים בראשות אנטיוכוס ה3 כובשים את הארץ אך מתקפה תלמית מבריחה אותם.תלמי מתקבל בירושלים ויפו על ידי היהודים
בכבוד.
202-198לפנהס:
המלחמה הסורית החמישית.אנטיוכוס ה3 כובש את הארץ מידי
התלמים באופן סופי.הפעם היהודים עוזרים לסלוקים, דבר שגורם להתעללות של התלמים
במיצרים באוכלסיה היהודית שם.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 136
השלטון הסלוקי על יהודה מתחיל בצורה יפה שכן היהודים סייעו לסלוקים להשתלט על הארץ.
המלך מעניק ליהודים את הזכויות שהם נהנו מקודם,כפי שיוספוס פלויוס וכן מכתבי חפציבה מאשרים .
ממכתבי חפציבה אפשר להבין שהשלטון החדש ללא ספק רצה להטיב עם התושבים שכן המכתבים הם פקודות של המלך שאוסרות על מתישבים צבאיים להשתכן בכוח בכפרי התושבים השתכנות בבתיהם במקומם.
עם תחילת השלטון הסלוקי אמנם ירד מעמדו של בית טוביה אך השפעתו תמשך עד תקופת החשמונאים.
189לפנהס:האימפריה הסלוקית בראשות אנטייוכוס השלישי מפסידה בקרב מגנסיה מול הרפובליקה הרומאית.מכאן ואילך, הרומאים יתערבו בעינינים פנימים של
הסלוקים, גם ביהודה.
175לפנהס
בזמנו של הכוהן הגדול חוניו השלישי,התפתח ויכוח בינו לבין שימעון בן בילגה, על ניהול השווקים.משפחת בן בילגה היתה משפחת כוהנים עשירה
שהתיוונה.בן בילגה לא מוותר ומתלונן על הכוהן הגדול לפני הנציב הסלוקי.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 138
בתלונותיו הרבות של בן בילגה לנציב טען שחלק גדול מהכסף שנצבר במקדש מתרומות של העם,יש גם כסף של משפחת טוביה הפרו-תלמית.
הנציב מנצל את התואנה הזאת כדי להחרים את כל הכסף שיש במקדש,אך בהתפרצותו למקדש נפל ומת באופן
מיסתורי.
מהומה גדולה מתפתחת בעם בגלל חילול המקדש על ידי הסלוקים, ושלטונות עוצרים את הכוהן הגדול.אחיו של הכוהן, יאסון, שיחד את מלך כדי לקבל
את תפקיד הכהן הגדול.
יאסון היה מתיון שהקדיש את עצמו להפיכת ירושלים לפוליס יוונית עם גימנסיום ותיאטרון.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 138
המינוי של כוהן גדול בזמן שהכוהן הנוכחי עדין חי,ועל ידי רשות זרה ובשביל בצע כסף היתה מעשה שלא יעשה ביהודה.יאסון שלט 3 שנים.
172לפנהס:
יאסון שולח את אחיו, מנלאוס לשלם למלך את השוחד השנתי שהוסכם בינהם בתמורה
להצבת יאסון בתפקיד בכוהן הגדול,אך מנלאוס משחד את המלך לשלם לא פי שלוש את
השוחד ונהיה בין לילה כוהן גדול.
170לפנהס:שחיתותו של מנלאוס מרגישה את העם.הפגנות נגדו מדוכאות על ידי בני טוביה והצבא הסלוקי.
בהשתללותו ניסה לשחד את המלך להרוג את חוניו השני שהיה עדין
בכלא, ואח נוסף של המשפחה,ליסימכוס ,ניסה לשדוד את המקדש כשמנלאוס נפגש עם המלך.העם הורג בזעם את ליסימכוס.משלחת של זקני ירושלים מנסה להתחנן לפני המלך שיוריד את מנלאוס מתפקידו,אך המלך הורג אותם בעצתו של מנלאוס.
169לפנהס:
אנטיוכוס הרביעי מנצל את המהומות והמתח ביהודה כדי לשדוד את המקדש והוא אפילו גונב את כלי המקדש.
168לפנהס:אנטיוכוס מנצח את האימפריה התלמית נצחון מוחץ,אץ הרומאים מונעים ממנו להנות מהשלל והוא חוזר חזרה לסוריה.
בינתים שמועה שהוא מת מניעה את יאסון לחזור לירושלים ולהדיח את מנלאוס.
עם שובו של אנטייוכוס הוא מבריח בזעמו את יאסון וטובח ביהודים ומשעבד רבים מהם.
הוא מנה נציב חדש בעל שנאה רבה ליהודים מהר מאד הוא תוקף את היהודים בשבת והם נטבחים ללא התנגדות.
הוא בונה את החקרה ממש ליד המקדש ומטיל מיסים כבדים.
167לפנהס:
הסלוקים,בחושבם שהסיבה למרדנות של היהודים היא בדת שלהם ששונה משאר העמים, אוסרים את קיום מצוות הדת היהודית.
ברית המילה ושמירת השבת נאסרים ואפילו אמהות שמלו את בניהם נרצחו עם בניהם.
היהודים הוכרחו להשתתתף בעבודת האלילים בכל הארץ,וגם בבית המקדש הוקרבו קורבנות לאלים זרים ופסטיבלים ומשתאות לא מוסרים הנהוגים בפולחן
האלים ההליניסטים חיללו את קדושת המקדש.
התנגדות ספורדית של יהודים קרו פה ושם ותמיד הסתימו ברצח ברוטלי של כל היהודים
באיזור.
גם ההיסטוריון הרומאי טקיטוס אשר לא ידוע לחיבה רבה ליהודים
מדווח על כך
http://books.google.co.jp/books?id=4R5XBB5OKMYC&printsec=frontcover&dq=histories&hl=ja&ei=ty6LTM-9E4i0vgO
עמוד 191
המרד היהודי:
המרד התחיל ממריבה שפרצה בעיר מודיעין בין המתיונים למשפחת חשמונאי,משפחת כוהנים.אב המשפחה , מתיתיהו, הרג
את השליח היווני שניסה להכריח את היהודים להקריב קורבנות לאלילים יוונים.
המשפחה ברחה ליערות ולמערות מפני כעס הסלוקים ושילהבה את העם למרוד בסלוקים.
יהודים רבים הצטרפו אליהם והם התחילה להלחם מלחמת גרילה נגד היונים.החשמונאים התירו ליהודים להלחם בשבת, שמקודם היוונים ניצלו את השבת
להרוג יהודים ללא התנגדות.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
יהודה המכבי:
הוא היה בנו השלישי של מתיתיהו, בקרב הרציני הראשון שלו הוא ארב לכוח יווני בפיקודו של גנרל בשם אפולוניוס,ל יד לבונה מצפון לירושלים.הנצחון
המפתיע בלבונה היה הפעם הראשונה שכוח יהודי עצמאי נלחם נגד צבא יווני חזק ,ויהודה
ניצח בקרב.
הנצחון השאיר שלל רב של נשק וממון לידי המורדים והשמועות על הנצחון משכן יהודים רבים להצטרף ליהודה.
מיד אחרי לבונה רשם יהודה עוד שני נצחונות מזהירים על כוחו של סירון בבית חורון ועל כוח גדול באמאוס.
מפקד יווני חדש בשם ליסיאס הגיע לאזור,הציע לעם הצעת פשרה להפסיק את הרדיפה הדתית אבל לא התיחס ליהודה המכבי וגם לא לטיהור המקדש,לכן יהודה
דחה את ההצעה.
ליסיאס ניסה להפתיע את יהודה בבית צור אבל נבלם.ליסיאס התחיל במשא מתן עם יהודה אשר בו הרומאים התערבו לראשונה אך עם מותו של אנטיוכוס
ב164 לפנהס מיהר יהודה לירושלים וטיהר את המקדש מעבודת אלילים.
טיהור המקדש מעבודת אלילים קרתה בדיוק 3 שנים אחרי חילולו ב167 לפנהס.המאורע נחרת באירוע לאומי מאושר מאד ומאז ועד היום היהודים חוגגים את
האירוע בחג החנוכה.
אחרי הטיהור, התחילו מהומות של יוונים נגד יהודים ברחבי הארץ מחוץ לפחות יהודה.
יהודה נחלץ להגנת היהודים העבר הירדן,וגם בגליל.יהודה כבש את חברון ושרף את הנמלים של יפו ויבנה.
יהודה גם כבש את החקרא,המצודה היוונית שהוקמה ליד המקדש.
ב162 לפנהס ליסיאס תקף את יהודה שוב ,הפעם פרץ עם צבא פילים
גדול, בקרב שנערך ליד בית זכריה נהרג אחיו של יהודה ,אליעזר.
אך למרות נצחונו של ליסיאס ובריחתו של יהודה וצבאו
ליערות,המצב הפוליטי בסוריה דרש שקט ביהודה,לכן ליסיאס ואנטיוכוס החמישי הכירו
בהישגיו של יהודה המכבי והוציאו להורג את מנלאוס.
http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=
עמוד 142
162לפנהס:
האימפריה הסלוקית עוברת מהפכה.טוען לכתר בשם דימיטרוס הורג
את המלך הנער, אנטיוכוס החמישי, וגם את ליסיאס.אך חלקים גדולים מאימפריה הסלוקית
הגדולה לא מכירים במלך החדש, גם האימפריה הרומאית , שהטילה את צילה הכבד על כל המזרח מאז ניצחונה במגנסיה,לא הכירה בלגיטימיות של המלך החדש.
עד 160 לפנהס היו עסוקים הסלוקים בבבל, אך בינתים הגיע הגנרל
בכחידס ליהודה והתקבל יפה, אך זה ניצל את ההזדמנות לנקום ביהודים והרג יהודים רבים בירושלים.
נקמתו הברוטלית של בכחידס,שבינתים חזר לבבל בחושבו שהבעיה
ביהודה נגמרה, הלהיבה את העם למרוד שוב והעם רדף את הכוהן הגדול שמינו היוונים.
גנרל חדש בשם ניקנור הגיע לעזור לכוהן אך הפסיד בקרב לשימעון אחיו של יהודה, לכן מיהר לשאת ולתת עם יהודה והסכם נחתם.אך המלך החדש
דחה את פשרותיו של ניקנור,וזה חזר ליהודה כדי להפטר מהחשמונאים.
בקרב ליד ירושלים יהודה הבריח את ניקנור.
כשראה יהודה שאין סיכוי להסכם עם הסלוקים פנה לרומאים וחתם
על ברית איתם ב161.
160לפנהס:דימיטרויוס סיים את עיניניו בבבל והתפנה לטפל ביהודה.בכחידס עלה על
יהודה ובקרב אלעסה נופל יהודה
המכבי.צבאו, בראשות יונתן,אחיו של יהודה,ברח למדבר.
0 件のコメント:
コメントを投稿