このガジェットでエラーが発生しました

2011年10月29日土曜日

התקופה העותומנית המוקדמת 1517-1765

;התקופה העותומנית המוקדמת(1517-1769)

1516-17:האימפריה העותומנית כובשת את ארץ ישראל,סוריה,מצרים וכל המזרח התיכון
מפרס ועד מרכז אירופה.
כבר לפני כיבושה של א"י יהודים רבים שברחו מרדיפות הנוצרים בספרד הגיעו לרחבי האימפריה
העותמנית.
עם כיבושה של הארץ נפתחה בפניהם האפשרות להתישב באופן חופשי בא"י.
השלטון העותמני בתחילתו היה שונה מהשלטון הממלוכי הרופף
 ושלטון זה הצליח לפחות בתחילת התקופה להגביר את הבטחון בארץ ע"י דיכוי תקיפות הבדואים
 הנודדים והשקעה בשיפור תנאי המחיה בארץ.

1517:קהילת יהודי חברון הקטנה נהרסת במלחמות בין הערבים התומכים בממלוכים
 לבין ערבים שתמכו בעותמנים.
עמ 24
גם יהודי צפת סבלו מפרעות באותו זמן בגלל מלחמה בין תומכי העותמנים לתומכי הממלוכים
ורבים ממנה נטבחים והשאר בורחים ערומים וחסרי כל לגבעות.
עמ 97
העיר מיושבת ביהודים רבים מאד אחר כך בעיקר מספרד ופורטוגל.

1517:רבי יעקב בירב עובר לגור מירושלים לצפת.
הוא היה תלמיד חכם מאד וכבר בגיל 18 נתמנה לרב בספרד.
עד 1546 למד מרבנים רבים בצפת.

1518:רבי משה מטראני,נהיה מנהיג יהודי צפת,העיר היהודית הגדולה ביותר בארץ
,רובה יהודים ספרדים.
1520:העותמנים מתחילים לבנות את חומות ירושלים.הפרנס היהודי החשוב אברהם קסטרו,
שמשפחתו הגדולה והעשירה עלתה לא"י ומצרים מספרד,ממונה על ניהול העבודה ומימונה.
בנית החומות מסביב לירושלים שינו תנאי החיים הירושלים לטובה והתושבים
 יכלו להנות מבטחון יחסי מפני בדואים ושודדים.החומות משכו יהודים ואחרים להתישב בעיר.

1520:רבי בצלאל אשכנזי עולה לירושלים,ונהיה מנהיג יהודי אשכנז בירושלים.
עמ 152
1521:רבי משה בסולה מבקר בא"י ועולה אליה.
הוא מרבה לכתוב על קהילת יהודי צפת הגדולה ועל תעשית הצמר המפותחת שלה.

עמ 66

1523:שלמה מולכו מגיע לא"י.
הוא היה במקור יהודי שהוריו נוצרו בכפיה בספרד.
הוא גילה מחדש את מוצאו היהודי אחרי שפגש בנביא המיסתורי דויד הראובני.
מכיוןן שאסור היה ליהודים מומרים לחזור ליהדותם נאלץ לברוח מאירופה
 אל האימפריה העותמנית.מסעו ברחבי האימפריה שילהב את חלומותיהם של היהודים
על גאולה משיחית לשווא,שאמורה היתה לדבריו להגיע ב1540.
עמ 157
עמ 189
דויד הראובני היה כנראה היהודי הראשון אחרי ימי הבינים שדיבר בגלוי על חידוש
 העצמאות היהודית בארץ ישראל וחזרה של כל היהודים שהוגלו מן הארץ אל א"י.
אך כאשר פגש ברבי שולל בירושלים,
הרבי הנכבד לא האמין לסיפוריו המופלאים של הראובני על נסיכות יהודית עצמאית
של שבט ראובן,ושלח מכתבים לקהילות רבות ברחבי העולם והזהיר אותם לא להאמין
לסיפוריו של  הראובני.
עמ 24
שלמה מולכו ודויד הראובני ניסו לשכנע את העולם הנוצרי לסייע להם לשחרר את א"י
מידי המוסלמים,ואמנם האיפפיור אפילו תמך ברעיונתיהם,אך מיד כשהגיעו לגרמניה
 אשר נשלטה אז ע"י קרל החמישי שדרך נישואים היה גם שליט ספרד ולכן מחויב לחוקי
האינקויזיציה,השנים הוצאו להורג,ורעיונותיהם ירדו לטמיון.
http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=714&letter=M&search=shlomo molko

1524;רבי יוסף קארו כותב בצפת את סיפרו המפורסם,שולחן ערוך.
ספר זה הוא הספר הכי חשוב בהלכה היהודית,אחרי התנך והתלמוד.
בספר הזה פוסק הרבי בעינינים רבים לפי שלושה רבנים חשובים ,
רבי אלפסי(1013-1103)הרמבם(11138-1205)ורבי אשר(1259-1327).
סמכותו העליונה של רבי יוסף קארו היתה מוכרת גם על ידי יהודי אירופה הרחוקה.
אין ספק שזאתי עדות לקפיצת של מעמד א"י ישראל כמרכז תורה חשוב ביותר
בזמן קצר מאד.
כתיבה של ספר כל כך חשוב מראה שצפת נהיתה ביוזמת היהודים הרבים
שעלו אליה למרכז לימוד תוסס במיוחד.
עמ 227
http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=188&letter=C&search=yosef caro

1535:רבי שלמה אלקבץ כותב בצפת את שיר השבת המפורסם" לכה דודי".
הוא חי עד 1584.

1536:רבי יוסף קארו נהיה מנהיג יהודי צפת.הוא ישרת בתפקיד עד 1575.
בעזרתו נבנית מצודה לשם הגנת יהודי צפת מפני ערבי המקום והבדואים.
עמ 60

1538:רבי בירב ממנה הרבנים חדשים ,לשרת את הציבור ולהנהיג כמו הסנהדרין כבעבר,
וכתחליף למשרת הנגיד .
צעד זה עורר את כעסם של יהודי ירושלים שהרגישו כאילו יהודי צפת החליטו החלטה
כזו חשובה מבלי להתיעץ עימם.בראש המתנגדים היה רבי לוי בן חביב,מנהיג יהודי ירושלים.
רבי בירב מינה את רבי קארו,רבי מטראני,רבי סיגס,רבי שלום,רבי קורדובו,ורבי קוריאל,שמינו
אחריהם רבנים נוספים.
מטרתו של רבי בירב במפעל הסמיכה היה היה לקיים בית דין יהודי בישראל,
אשר לא רק ישמש כמוסד מנהיגותי יציב וקבוע, אלא גם לטפל בבעיה ההלכתית של
התרת עונש הכרת אשר עומד מעל יהודים שהמירו את דתם,אפילו אם למען הצלת נפשות.
בשביל לקבוע את העונש שיפרע את העברינים על חטאם זה יש צורך בבית דין שיקבע להם
עונש מסוים ואז יוכלו לפי ההלכה לחזור לחיק עם ישראל ללא חטא לא מחול.
עמ 29
הויכוח בין תומכי הסמיכה ומתנגדיו נמשך בלי שאף צד ויתר,
אך בגלל הכיבוש המתמשך שני הקהילות ושני הצדדים היו חיבים לשים את הויכוח
בצד ולעזור אחד לשני לשרוד.

1538:רבי יששכר בן מורדכי מנהיג את יהודי צפון אפריקה  בצפת.
הוא עלה לישראל בשנות ה30 ועבר מעט אחר כך מירושלים לצפת בה נשאר כל ימי חייו.
עמ 152
1539:העותמנים מסימים לבנות את חומות ירושלים,בעזרתו של הנדבן היהודי
 אברהם קסטרו.
באותה שנה העותמנים סוקרים את אוכלסית הארץ,ומלבד הגידול הברור באוכלסיה היהודית
בצפת,ניתן להבחין גם בגידול ניכר בחברון,עזה,שכם,וכפר קאנה.
ע 24

1541:רבי לוי בן חביב נפטר.הוא היה מנהיג יהודי ירושלים אחרי מותו של
רבי שולל ב1526.
הוא ידוע לא רק בגדולתו בתורה אלא גם בהתנגדותו למפעל סמיכת הרבנים של
 יעקב בירב.
ממשיכו היה רבי משה קשטרו,קרובו של אברהם קסטרו,אך זמן מה אחכ עולה
במקומו שלמה שיריליו עד 1558.תקופה זאת היא תקופת חולשה לירושלים.
עמ 30
1542:רבי משה קורדובו מצפת מפתח שיטה חדשה בתורת הסוד היהודית,הקבלה.
עמ 140

1548:מנהיג יהודי אשכנז בירושלים הוא רבי קלמן קלונימוס.ניתן להבין משמו על
יחוסו הנכבד מהרבי האשכנזי הראשון,קלונימוס שהקים קהילות אשכנז בערי הריין
בגרמניה במאה ה9.
עמ 126

1553:רבי דוד בן זימרה חוזר לירושלים ממצרים.
הוא היה מהרבנים החשובים במזרח הקרוב בזמנו.אך בירושלים הוא סובל ממריבות
ומהצקות מערבי העיר ועובר לצפת,שם התקבל בכבוד רב ע"י רבי קארו,וחי בצפת עד מותו ב1573.

עמ 30
1555:רבי ישראל נג'רה נולד  בצפת.
הוא נהג להתאים מנגינות ים תיכוניות לתפילות מפורסמות.
הוא חי בצפת ובעזה ולאחר מכן בסוריה עד 1623.
1555: דון יוסף נשיא,הנדבן והפוליטיקאי היהודי עולה לגדולה ומתפרסם בחרם שהכריזה
משפחתו המכובדת על העיר האיטלקית אנקונה.
דון יוסף נשיא נולד בפורטוגל למשפחת אנוסים שנוצרה בכפיה.לכן אחרי שהתעשר באירופה
עבר לאימפריה העותומנית ושב לאמונת אבותיו היהודית.
דרך קשרי המסחר שלו עם ערי הים התיכון הוא ניסה למנוע את הוצאתם להורג של
 יהודים אנוסים  שנתפסו ע"י האינקויזיציה מקימים מצוות יהודיות,ע"י הטלת חרם מסחרי
על העיר אך החרם נכשל.
דון יוסף היה בקשרים אישים מעולים עם הסולטן הטורקי והוא ניצל זאת לטובת יהודי האימפריה ,
בעיקר יהודי א"י.
1556:הסולטן העותמני מגונן על יהודי א"י מפני קיפוחם ע"י המוסלמים.
הוא מקבל תלונות מיהודי צפת וירושלים  על כך שהם מאושמים ללא צדק בקילול הדת
 המוסלמית וילדהם מאוימים באיסלום בכפיה.
המקפחים,על מנת לגזול כסף מהיהודים, מצד האחד מתלוננים על היהודים לפני בתי המשפט
ומצד שני משמשים כעדים שיקריים נגדם.
יהודים נאלצים לעזוב את בתיהם לטובת חילי השליט המקומי,ומשועבדים לעבודות שונות אפילו
 בימי שבת וחג.
הסולטן כעס לשמוע שבנוסף לכך יהודים שעולים לרגל לירושלים וחברון סובלים מקנסות
שמטילים עליהם ללא צדק חילי המקום,מכים אותם,ועוצרים אותם ללא סיבה.
הסולטן שלח מכתבים לשליטי המקום כדי שיפקחו על הבעיה הזאת,אך כפי שנראה בהמשך,
הצקות שכאלו יהיו מקובלות מאד עד המאה ה19.
עמ 219
דוגמא נוספת לכך מגיעה מתלונה של היהודים לסולטן ב1554 על כך שכשהיהודים
עולים לרגל לירושלים או חברון או קבר שמואל נגבה מהם מס הגפר על ידי האחראים על הביטחון
 אך בבואם לעיר גובים מהם בניגוד לחוק עוד 20 ומעלה פארה.
ולא נותנים להם להיכנס עד ששילמו.כשבאו לצאת מהעיר גבו מהם עוד פעם את מס הגפר
בניגוד לחוק.

אחרי שנתים מגיעה תלונה נוספת,
לפיה האחראים על הביטחון מכריחים את היהודים העולים לרגל
 ומלויהם לקחת  מלוה משלהם ובאותו זמן  מאימים על כפרי האיזור
כדי שיצאו ויגבו מיסי מעבר לא חוקים
 מהיהודים.
הם היו גובים 11 פארה מכל אחד ומכים כל אחד מהם גם אם שילם.
בשובם מערי הקודש גובים מהם עוד 5 פארה בניגוד לחוק

1558:מנהיג יהודי ירושלים הוא דויד איבן זימרה.
אחת מהחלטותיו החשובות היתה ההחלטה לגבי תשלום המס בידי תלמידי חכמים.
עד אז היה נהוג לפי פסיקתו של רבי שולל מ1509 שתלמידי חכמים
אינם צריכים לשלם מיסים לקהילה כלל
 מלבד מס הגולגולת שרק תלמידים עשירים היו משלמים ורק מרצונם, אך בגלל היותם גדולים בתורה
ומתוך כבוד ניתן להם משקל בהחלטות הקהילה,
רבי בן זימרה שינה זאת בירושלים ואחכ בצפת
כך שתלמידי חכמים שילמו מיסים כדי לקבל זכות להשפיע על הקהילה.
נוהג זה זכה לתמיכה מצד פרנסי הקהילות מצד אחד אך
להתנגדות מצד שני
רק בסוף המאה ה17 גיבש רבי משה מלכי מירושלים את הדעה
המקובלת
שרק מי שמשלם מיסים זוכה לקבוע בעינינים של הקהילה.

1564:דון יוסף נשיא ודונה גרציה נשיא מקבלים זיכיון מההסולטן הטורקי
לישב מחדש את העיר טבריה בצפון ישראל.
הם מישבים יהודים בעיר ההרוסה,מתוך תוכנית לחדש את האוטונומיה היהודית בא"י.
האירוע מרשים מאד את יהודי התפוצות.יהודי  קורי שבאיטליה למשל בטוחים שימות
המשיח הגיעו ,לכן מכרו את כל רכושם ועלו כולם לא"י.
השליטה על טבריה ניתנה ליוסף בן אדרת,אשר גם בנה חומות מסביב לעיר,
והסולטן שילם לו  60 אצ'ה ביום.
למרות שהישוב בטבריה חודש,עם מותו של דון יוסף הגישה העותומנית כלפי
היהודים השתנתה לרעה.


1566:רבי וידש מלמד קבלה בחברון.
1566:דון יוסף ממונה למושל על 12 איים יונים.
1570:דון יוסף חותם על הסכם סחר בין צרפת לעותמנים,ההסכם נכתב בעיברית.

1570:קהילת יהודי צפת,העיר היהודית הגדולה ביותר בארץ ישראל,גודלת ל5000
איש ומשתווה לאוכלסיה הלא יהודית.
עמ 98

1570:רבי יצחק לוריא,הארי הקדוש,עובר ממצרים לצפת בא"י.
הוא נולד בירושלים לאב אשכנזי ולאם ספרדית,
במצרים הוא היה אחראי על המסחר והמס.
הוא למד מהרבי המפורסם בצלאל אשכנזי בירושלים,ואחכ בצפת למד מרבי קוריאל.
הוא פיתח שיטה חדשה בקבלה,שהחליפה את שיטתו של רבי משה קורדבורו.
ביתו התחתנה עם בנו של רבי יוסף קארו.
עמ 26
1571:הפסדם של העותמנים בקרב לפנטו נגד ברית המדינות הקתוליות ובכללם ונציה,
פוגע במעמדו של דון יוסף נשיא
בארמון הסולטן ולכן תוכניתו של דון יוסף להקים אוטונומיה יהודית באיזור טבריה מוסרת
 לגמרי מן הפרק.
1571
:הערבים,בהנהגת אבו סיפין,אוסרים על היהודים להתפלל בקבר הנביא שמואל.
יהודי ארץ ישראל והמזרח הקרוב נהגו לחגוג את חג השבועות כל שנה
 בקבר שמואל עוד מימי הצלבנים.
אך נראה שזמן מה לאחר כך היהודים חזרו להתפלל באיזור,אחרי תשלום שוחד לערבים.
עמ 80
הנורמה של לשלם שוחד לפקידים המוסלמים בשביל לנהל חיים נורמלים תחת
הכיבוש הגיע למצב שכזה שאפילו על שחיטת הבהמות היהודים היו צריכים לשלם שוחד
 לפקיד.
בנוסף לכך גם על ירושות היהודים היו חיבים לשלם שוחד לפקיד המוסלמי.
היהודים היו צריכים לקבל אישור מהפקיד של הקאדי כדי לחלק את הירושה בינהם לפי
רצונם
 אך במציאות הפקיד היה מעלה את הסכום הנדרש כרצונו ולא נותן  לקבור מתיהם עד
ששולם לו.

1572
:הא"רי הקדוש נפטר בצפת,אך תלמידו החכם אליהו ויטל מפיץ את תורתו ומלמד
 קבלב הכל האיזור עד למותו  ב1620.

1575:אחרי מותו של רבי קארו,עולה  רבי משה מטרני להנהגת יהודי צפת.

1576:בית הדפוס הראשון באימפריה העותומנית מוקם,בצפת שבארץ ישראל על ידי יהודים.
הספר בראשון שנדפס היה בעיברית,ספרו של רבי יום טוב צהלון.
1576:כ1000 יהודים מגורשים מצפת לקפריסין.
מאוחר יותר הסולטן מבטל את הגזירה.
זאתי דוגמא המראה שהשליטים המוסלמים של הטרוטוריות הכבושות בידי העותמנים
ראו ביהודים כמקור הכנסה .
הרי אסור היה ליהודים להחזיק בנשק ולא היה חשש שימרדו אם
ילחצו אותם יותר מדי שכן היהודים תמיד פחדו מפני חורבן כללי של הישוב בארץ
 ותמיד חזרו וראו בכשלון המרד' הגדול נגד הרומאים כלקח לא להתמרד נגד הכובשים
לא משנה כמה יקפחו אותם.
היהודים בארץ היו נתמכים באופן קבוע על יד נדיבות ליבם של יהודי הגולה בעיקר באירופה ,
ככל שתהליך התרומות מיהודי הגולה ליהויד הארץ נהיה מקובל יותר הבינו
השליטים המוסלמים את הפוטנציאל הגלום בכך וניצלו זאת לטובתם.
התערבותו של הסולטן למען היהודים בודאי הפתיעה את מושל קפריסין,
ואין ספק שהתערבות שכזאת מעולם לא חזרה על עצמה יותר.

1577:יהודי צפת,העיר היהודית הגדולה בארץ נופלים קורבן להתעללות המושל
העותמני והערבים המקומים,
הם מצוים לעבוד בשבת,חלקם מותקפים ונרצחים,אחרים נאסרים ומוצלפים,
וכופר כבד הוטל על הקבילה למען שחרורם.
עמ 298

1579:הסולטן העותמני מורד השלישי מורה על השמדתם של כל יהודי האימפריה.
רק אחרי שבא בדברים עם השר היהודי החשוב שלמה אשכנזי  ביטל את הגזירה .
מורד בעצמו היה בן ליהודיה שבויה שאוסלמה בכפיה והיו לו יועצים יהודים רבים,
כמו שלמה בן יעיש שסיע לעותמנים עם קשריהם הדיפלומטים עם הבריטים למשל.
יתכן שההסבר היחידי לגזירה הנוראית היא התמכרותו הקשה של הסולטן לאופיום.
עמ 338
עמ 104

1580:.אחרי שנפטר רבי משה מטרני ,עולה להנהגת יהודי צפת רבי גלנטי,עד 1612.

1585:טבריה מוחכרת ליהודי הנדבן שלמה בן יעיש,אשר גם כן היה יהודי אשר חזר ליהדות
 אחרי שברח מפורטוגל ממש כמו דון יוסף נשיא מלפניו.הוא שם את בנו יעקב לנהל את טבריה
ובנו נחל הצלחה רבה.

1585:רבי חיים ויטל בורח מירושלים בגלל הצקות הערבים ובראשם מנהיגם אבו סיפין.
עמ 45

1586:העותמנים סוגרים את בית הכנסת היהודי בירושלים,זהו הוא אותו בית כנסת
שהקים הרמבן ב 1267 ונהרס על יד המוסלמים ב1474.
העותומנים ראו השיקום המבנה ב1475 כהפרה של חוקי עומר הקובעים
שאסור ליהודים לבנות בתים או בתי כנסת או לשפצם.

עמ 278
עמ 25
החרמת בית הכנסת מידי היהודים בידי צורר היהודים אבו סיפין וחלק מיהודי ירושלים עקרו ממנה אחכ.



כבר ב1584 הגיעה תלונה לקאדי של צפת על כך שיש ליהודים 32 בתי כנסת בצפת והוא נדרש לחקור מתי
 אלו נבנו שכו החוק המוסלמי לא מתיר הקמה של בתי כנסת חדשים או שיפוצם אך נראה שלא נעשה משהו נגד היהודים.
1588:רבי בצלאל אשכנזי עובר ממצרים לירושלים שם חי עד 1596.
הוא היה תלמידו של רבי בן זימרה,ומורו של המקובל הגדול רבי לוריא.
הוא מפורסם בשיטתו החדשה בלימוד התלמוד,היא שיטת המשבצות.
הוא היה מוערך גם על יד האשכנזים וגם על יד הספרדים ויצגם לפני
העותומנים.
עמ 33

1589:רבי שלמה עדני מסים את פרשנותו על המשנה אחרי 30 שנות עבודה הוא חזר לא"י
מתימן ב1571 עם משפחתו שנודעה בחוכמתה בחברון.

1593:רבי משה אלשיך נפטר.הוא היה תלמידו של רבי יוסף קארו ומורו של חיים ויטל
.הוא הגיע לא"י ב1535 אחרי שהיה חזן מפורסם בספרד.
הוא זה שהקים את קופת מאיר בעל הנס שנועדה לעודד תרומות למען יהודי ארץ ישראל.
עמ 56
1599:מצב יהודי ירושלים נהיה בכי רע.רבים מתים ברעב כ700 יהודים נפטרים.
עמ 338

1599:היהודים בכפרים ליד צפת כמו ביריה ועין זיתים נאלצים לנטוש את אדמותיהם
 בגלל אלימות הערבים.
עמ 28

המאה ה17
1600:ממכתבים בין רבי גדליה קורדרבו(בנו של רבי משה קורדרבו)ורבי יצחק מטרני
(בנו של רבי משה מטרני) מתקבלת עדות על ישוב יהודי בעגלון שבגדה המזרחית של הירדן.
עמ 36
וגם בג'נין בצפון השומרון.
עמ 33

1600:רבי אברהם  אזולאי חוזר ממרוקו לישראל ומתישב בחברון.
הוא חי אחכ גם בעזה וירושלים ולימד קבלה לורינית עד 1634.

1603:העותמנים ממנים משפחה מוסלמית ממוצא  קוקזי   למשול בירושלים משפחת פרוק .
משפחה זאת התעמרה ביהודים וקיפחה אותם .
הסיבה היחידה למינוי משפחת פרוק היתה בגלל שהמושלים של ירושלים היו גם אחראים
 לאבטח את השירות השנתיות של עולי רגל מוסלמים למכה.אך עירעור הבטחון בגלל רפיסות העותמנים
 גרמה לכל שכל שנה הבדואים היו מתנפלים על השירות ושודדים אלפי עולי רגל ומשאירים
אותם חסרי כל במדבר,נצור מצב שבמשך כמה שנים בכלל לא יצאו שירות למכה,
אבל משפחת פרוק היתה משפחה מאד תקיפה ואכזרית והיתה היחידה באיזור שהצליחה
 להטיל מורא אפילו על הבדואים הפרואים ביותר.
1610:א"י נופלת תחת השפעתו של האמיר הדרוזי פחר  א דין שמונה למשול בלבנון 
 עד 1633.
העותמנים לא הצליחו באותה תקופה להטיל את סמכותם על האיזור ההרי של הלבנון
והמשפחה התקיפה של פחר א דין שהיתה ניצלה זאת כדי לחיות באופן עצמאי
 למחצה ואף להתפשט דרומה לישראל.
שליטתו של פחר א דין על האיזור הביאו לחוסר שקט רב ליהודי צפון הארץ.
ב1604 וב1613 נשדדו יהודי צפת על ידי הדרוזים ועל ידי ערבי הסביבה .
1621:מושל ירושלים הוא מוחמד בן פרוק הידוע לשימצה בהתעללותו ביהודים.


1622:הרבי האשכנזי המפורסם,רבי ישעיה  הלוי הורוביץ עולה לארץ ישראל מפולין
ויהודי א"י מקבלים אותו בחגיגה שכן היה ידוע בחוכמתו הרבה,
ספרו המפורסם שני לוחות הברית הוא ספר הלכה חשוב אשר מעודד עליה של יהודים
 לארץ ישראל.
עמ 52

1623:מלחמה בין השיחים המוסלמים  בארץ שקנו את הזכות לגבות מס מהתושבים
ולהעבירו לעותמנים.קואליציה של המושלים המקומים תוקפים ומבריחים את חיליו
של האמיר פחר א דין.המושלים הם משפחת רדואן שמושלת בעזה,משפחת פרוק
שמושלת בירושלים ושכם ושבט הטרבי שמושלים בלג'ון.
הם נילחמים באיזור יזור ליד נהר הירקוןן.
מצב שכזה מעיד על חלשתה של האימפריה העותמנית לשלוט בטריטוריות
שכבשה ואת מצבם העגום של התושבים ,בעיקר התושבים הלא מוסלמים חסרי ההגנה.

1625:דיכוי היהודים בירושלים ע"י המוסלמים מגיע לנקודת שיא.
מוחמד איבן פרוק המושל המירשע חוטף את ניכבדי ירושלים,
כולל רבי הורוביץ ודורש כופר כבד על מנת לשחררם.
היהודים היו חסרי אונים שכן מושל דמשק לא הצליח לעזור להם למרות שזהו תפקידו,
הם נאלצו לללות כספים רבים בריביות גבועות מאד  משכניהם הערבים כדי לשלם
למושל מושל זה שלט עד 1638 ורק ב1657 החליטו העותמנים לנחליף את כל
ההנהגה המוקומית בארץ עם משפחות מסוריה.
עמ 88
עמ 342

1:קודם כל,פרוק הדיח את ראש עירית ירושלים ב1625 עם 300 שכירי חרב,
והתחיל לבזוז ולגזול מכל התושבים שניקרו בדרכו.
הקאדי,שהוא המנהיג המוסלמי של העיר שהחלטותיו כוללות גם את היהודים,
ברח מהעיר וקאדי חדש היה אמור להגיע אך התעכב.
במצב שכזה היהודים לא יכלו למשל למנות רב חדש או לקבל אישור ללויה
או חתונה ובטח שלא להתלונן על כך שנגנב מהם כסף או רכוש.
פרוק ניצל את המצב וסחט מהיהודים 3000 גרוש.
2:אחכ מונה גיסו של פרוק,עגא, לעוזרו של פרוק ומיד דרש מתנה של 5000
גרוש מהיהודים באופן מידי.ורק אחרי תחנונים הסכים להמתין לילה אחד.
אך ליהודים לא היה מספיק כסף לכן הסכים עגא לקבל חצי מהסכום עכשיו ולחץ אותם
 למהר ולשלם את השאר.
3:אחרי חודש הגיע הקאדי החדש לירושלים,פרוק מיהר לשחדו,
והראה לו תעודה מזויפת המורה על גירוש כל יהודי ירושלים,
היהודים נבהלו ומיד שילמו סכומי עתק לקאדי ולפרוק כדי ש"יתעלמו " מהתעודה המזויפת.
4:אחרי חודש נוסף,קרא עגא לאחד הרבנים,במקום הרבי הסכימו להגיע בנו וזקן נוסף,
עגא עצרם ללא כל סיבה והצליף בהם בפומבי ברחוב עד ששולם לו 2000 גרוש כדי להפסיק
להצליפם.

5:בקיץ של 1625 נקרא פרוק למושל דמשק,יחד עם עגא.
פרוק השאיר גיס אחר שלו בשם עותומן לנהל את עיר בהעדרו.
מיד עם מינויו דרש מתנה של 1000 גרוש מהיהודים,אחכ הסכים לקבל רק 500.
6:בסוף הקיץ ,חשבו היהודים שנהיה בטוח יותר לצאת לרחוב והתפללו בבית כנסת בשבת.
אך שלותם הופרעה על ידי חילי עותומן שפרצו לבית כנסת ועצרו 15
 נכבדים יהודים ודרשו כופר כבד לשחררם.
גם הפעם נאלצו היהודים לללות כספים רבים בריביות גבועות משכינהם
 הערבים והנוצרים.
תוך שבועים הצליחו לשחרר 9 מהנכבדים והשאר שוחררו בספטמבר.
בסך הכך שילמו היהודים לעותמן 20000 גרוש.
מושל דמשק שלח קצין עותמני שיראה מה קורה בירושלים תחת שלטונו של עותומן
 בדיוק באותו זמן,והוא דרש שהיהודים ישוחררו ושכספי הקהילה שנגבו מהם בלא צדק
יוחזרו להם,אך עותמן הבריח את הקצין ואחכ גם שיחד אותו כדי שלא יאמר
 מילה רעה אחת עליו למושל דמשק.היהודים היו צריכים למכור את בגדיהם החלופים
 בשביל לשחרר את 6 הנכבדים הנותרים.

7:תלונות היהודים על מעלליו של פרוק המרושע הגיעו בסופו של דבר לסולטן ופרוק נעצר.
אך הוא הצליח לברוח מכלאו,חזר לירושלים ונפטר מגיסיו והחל לעצור ולהצליף
 ביהודים תמימים.
הוא עצר את רבי יעקב בן אברהם, ורבי יצחק גאון והצליף בהם בפומבי,
אך ליהודים לא היה דבר לתת לפרוק,הם היו חסרי כל,כל שיכלו לתת לו היה צלחות וכוסות.
8:מושל דמשק מאים על פרוק לעזוב את העיר,ולמרות שלפרוק
התכונן למרוד במושל וביצר את היר ולא נתן לאף אחד לצאת מן העיר,
בדצמבר ברח מהעיר בלילה ונתמנה אחכ למושל שכם.
היהודים בירושלים נשארו עם חוב של 50000 גרוש לערבי העיר ורק מהריבית היו צריכים
 לשלם 10000 גרוש כל שנה.
המשך מינויו של פרוק המרושע למושל שכם מוסבר בכך שלמרות שהיה מושל 
בעיתי לאימפריה העותמנית,הוא היה אחד מהמושלים היחידים שיכלו לאבטח
את שירת עולי הרגל השנתית של המוסלמים העולים למכה.הזנחת הטריטוריות הכבושות
על ידי העותמנים גרמו להתרבות הבדואים המציקים בדרכים והיו אף שנים שבהם
שירות שלמות היו נשדדות ללא רחמים,
ודוקא אותו פרוק הצליח לרסן את ההתקפות האלו.
אך התוצאה מבחינת היהודים היתה שמתוך 3000 היהודים שחיו בירושלים
לפני עלית פרוק נותרו רק 1000 יהודים.
1628:
הערבים צרים על העיר צפת במלחמותיהם בינם לבין עצמם ומבריחים רבים מיהודיה.
.
1630:כמעט טבח של היהודים בירושלים.
שמועה לא נכונה על ילד מוסלמי שנרצח על ידי יהודים במיצרים הגיעה לידי ערבי ירושלים
ואלו החלו להשתולל וקראו לרצוח את כל היהודים כנקמה.הקאדי מרגיע את האנשים
 בטענה שיש לחקור את הנושא ורק אז אם יתגלה שזה נכון אפשר יהיה לרצוח את היהודים.
הקאדי גבה 5000 גרוש מהיהודים על "שירות" זה.
אחרי חקירה קצרה מתברר שהילד חי ושאיננו מוסלמי אלא יהודי שנחטף על ידי המוסלמים
 שניסו לאסלמו בכוח אך הוא ברח מהם ולכן הגיעה השמועה כאילו היהודים הרגו ילד מוסלמי.
הקאדי ביטל את הצו להרוג את היהודים והילד חזר לירושלים והיהודים חגגו את הפסח באושר.
עמ 94
1640:העירה טבריה נהרסת על ידי הערבים.יהודיה מפוזרים.
עמ 14
עמ 148

1642:רבי יעקב צמח,עולה מדמשק לירושלים,בדמשק הוא היה אחד מהתלמידים
המעטים מבין תלמידיו של בנו של רבי ויטל שנבחרו לללמד את הקבלה.
אך בירושלים מצא רבי צמח אלפי כתבי  יד של רבי ויטל שבנו של ויטל לא ידע על קיומיהם.
רבי צמח ישב שנים על אלפי הדפים שהיו מפוזרים וסידר אותם כדי שהדורות אחריו יוכלו ללמוד מהם.
עמ 66
1643:רבי אברהם אזולאי נפטר.הוא חי בחברון ע ד1619 שאז היתה מגיפה בעיר
 הוא עבר לירושלים.יותר מאוחר מגיפה בירושלים  הכריחה אותו לעבור לעזה,שם כתב את ספרו
חסד לאברהם.
הוא היה קבליסט מפורסם ולמד מרבי ויטל,בנו ,ואחכ מרבי צמח,הוא חי בחברון עד מותו.
הוא סבו של רבי יוסף אזולאי שגם כן היה קבליסט מפורסם וידוע בהצלחתו לאסוף
 תרומות רבות למען הישוב.
ע מ 73
1648:רבי ישראל חגיז עולה מרוקו לירושלים וביחד עם רבי גלנטי השני הוא מקים בירושלים את
ישיבת בית יעקב.שני הרבנים החשובים הללו יהיו מהמתנגדים החריפים ביותר לתנועת
השבתאות.
עמ 75
חגיז הצליח לרתום את משפחת וגה העשירה מאיטליה לתרום לישיבה ולכלל יהודי ירושלים.
עמ 25
1655-1658:העיר צפת ננטשת כמעט לגמרי  מיהוידה כתוצאה מהמלחמות בין בני מען
הבדואים לסולטן.

1660

:שליטי עזה נלחמים בשליטי לבנון ומחריבים את העיר טבריה.יהודי טבריה בורחים לצפת למרות
שגם צפת נהרסת זמן קצר אחכ בידי הערבים.
אך זמן קצר אחכ שבים יהודים רבים לצפת,בינהם פיליטים יהודים רבים מזרח אירופה,
אשר נפגעו מהפרעות האנטישמיות בפולין ואוקראינה.

עמ 345
עמ 49
1660:הישוב היהודי בעזה נהיה הגדול בארץ,כמו בתקופה הממלוכית.
ע מ 73


1665:תנועת השבתאות.
יהודי בשם שבתאי צבי מכריז על עצמו כמשיח.
על כך הוא מוחרם על ידי קהילות ישראל בטורקיה ויוון,אך מתקבל בחום על ידי
יהודי מיצרים,ונשלח על ידיהם למסור תרומות ליהודי הארץ.
בעזה הוא פוגש את הקבליסט נתן מעזה,אשר מתרשם ממנו מאד ומכריז עליו כמשיח.
למרות זאת יהודי ירושלים ורבניהם לא מתרשמים בכלל משבתי צבי אך דוקא
הקאדי של ירושלים מחבבו,וכן יהודי צפת וסוריה.רבי נתן מעזה שלח מכתבים רבים
 לקהילות רבות בכל העולם ובישר להם על בואו של המשיח ותנועה
של תומכים בשבתאי התפתחה.
אך התסיסה הזאת עוררה את חששות האימפריה העותמנית והוא נעצר בטורקיה.
בכלאו הרבה אנשים ביקרו אותו,אחד מהם היה המקובל מפולניה רבי נחמיה הכהן,
שהתווכח איתו 3 ימים והוכיח אותו כרמאי.
מכיון שפחד שאם יאמר משהו רע על צבי יהרגו אותו תומכיו הרבים שהיו פנטים,
התאסלם ואז טען שצבי מעונין למרוד בכיבוש המוסלמי,על כך עלתה חמתו של הסולטן וצבי
 אוסלם בכפיה.עם התאסלמותו של צבי התפרקה התנועה שלו,רבי נחמיה חזר לפולין
 וחזר לדת ישראל.אך הויכוח עם השבתאים המשיך עוד הרבה שנים.
לפרשה זאתי היתה השפעה על תפיסת הקבלה והוחלט שרק מגיל 40 אחרי לימוד של
 התנך והתלמוד יורשה ללמוד מהקבלה.
אך רעיון מרכזי שכן המשיך אחרי מותו של צבי היה הרעיון שחזרה של היהודים לארץ ישראל
מקרבת את הגאולה.
הרעיון החדש ישן הזה המשיך עם החסידות והציונות.

עמ 345
עמ 234

1674:רבי גלנטי השני מנהיג את יהודי ירושלים עד מותו ב1689.אחריו עלה חזקיה דה
 סילווה.
עמ 79
הוא החליף את רבי חגיז .הוא היה מפורסם בניהול הטקסים השנתים שנערכו בקבר שמואל הנביא.

עמ 80

1689:רבי משה  חביב מחליף את  רבי גלנטי אחרי שחזקיה דה סילוה נשלח לשליחות
באירופה לשם איסוף תרומות למען הקהילה .
עמ 85
תקופה זאת היתה קשה ביותר לתושבי ירושלים מכיוון שתמיכתם של קהילת ליבורנו
בירושלים נפסקה ובאותו זמן בדיוק גובר נטל המיסים על יהודי ירושלים יחד עם החובות
שעדין היו להם מימיהם של הצוררים אבו סיפין ואיבן פרוק.

1698

:מגיפה הורגת רבים מהתושבים בארץ,בירושלים למשל נפטרים 36 רבנים.

עמ 87

אוכלסית היהודים בארץ ישראל בגלל המגיפה אך גם בגלל ההזנחה הכללית של הארץ
בידי העותמנים גרמה לתמותה גבועה בעיקר של תינוקות וגם העליה לארץ
שהתאפינה בעיקר בעולים קשישים
המתפרנסים מקיצבאות מהגולה או מתלמידי חכמים שמתרכזים בלימוד תורה ופחות
 משפחות יצרניות ירד ל5000 נפש.

1700

:עלית יהודה החסיד.יותר מאלף יהודי מפולין עולים לארץ ישראל ומתישבים בירושלים
 בהנהגת רבי יהודה החסיד,וזאת מתוך אמונה שחזרת היהודים לארץ ישראל מקרבת
 את הגאולה.
עוד לפני בואם שלחו שליחים מטעמם כדי לקנות חלקת אדמה כדי לשכנם אך מכיוון שהמוסלמים
אסרו על היהודים לבנות בתים חדשים,היהודים היו צריכים ללות כספים נוספים באופן לא צפוי מערבים
 בעיר כדי לממן תגמולים לפקידים כדי שיאשרו את הבניה.
אך ימים ספורים לאחר הגעת הקבוצה לירושלים ,נפטר רבי יהודה החסיד,וחסידיו המרובים
נשארו ללא מנהיג,מעטים מהם דיברו ערבית או טורקית,ויושבי ירושלים היהודים חשדו בהם
בקירבה לתנועת השבתאות ומיאנו לסייע להם,לכן לרבים מהם לא היתה ברירה אלא לעזוב
 את ירושלים ולהתישב בעזה או חברון,מעטים מהם אף חזרו חזרה לאירופה.
אך החוב של הכסף שנלווה מהערבים כדי לטפל בעיני הקהילה לא טופל כמו
 שצריך והערבים איבדו את סבלנותם והכריזו שכל היהודים האשכנזים אסורים
מלהתישב בירושלים.
חרם זה נמשך יותר מ100 שנה עד 1816 .


1702:מרד ערבי בירושלים.מעמד האל אשרף השתלט על העיר ושלט בה במשך שנתים
בגלל כעסו על כך שאיננו זוכה למספיק כבוד מהשלטון העותמני.

1708:הקאדי המוסלמי מנצל את סמכותו כדי להשפיל את היהודים בירושלים.הוא מכריחם
 לחבוש טורבן גבוע כדי שיהיו יוצאי דופן,ואוסר עליהם לעבור ליד ערבי מצד ימין.
איסור זה היה נהוג על ידי ערבי ירושלים עד המאה ה20 ואם יהודי היה עובר לידם מצד ימין
 הם היו מקללים אותו עבור מצד שמאל יא כלב.
נקודת השיא בהתעללותו ביהודי ירושלים היה בפרשה מוזרה שבה פרצה שמועה שכלב
 נכנס למגד אל אקסא,והקאדי החליט להתנקם בכל הכלבים בעיר וציווה להרגם עד האחרון
 שבהם.את קבורת הגופות של הכלבים הטיל על היהודים כאשר הערבים מקללים אותם
 ויורקים עליהם,ואחכ ציווה לאסוף את כל הכלבים שימצאו וציוה להעניש את מי שלא מצא כלב,
אז היהודים הרעבים היו צריכים לקנות ביוקר כלבים מהערבים בעיר.
עמ 148
אותו קאדי אף העז לאסור את הראשון לציון ללא כל סיבה.
למזלו של הרבי הקדוש,פרץ מרד ערבי בעיר שבמהלכו שוחרר הרב.
מבין בגזירות של הקאדי היה גם איסור ללבוש בגדים לבנים בשבת או לנעול נעלים
 עם מסמרי ברזל או חובה .
ללבוש כריכות שחורות על הראש
כל הרבנים ספרדים הראשים של ירושלים נקראו ראשון לציון מאז ימיו
של רבי משה גלנטי השני 1665.
1713;רבי משה חגיז ממשיך את מאבקו בתנועת השבתאות.הוא נוסע לאמסטרדם
 בשביל לאסוף תרומות ליהודי ירושלים.הוא מצטרף לרבי האשכנזי צבי הירש בנסיון
לשכנע את קהילת הספרדים בעיר להחרים את המקובל  השבתאי הירושלמי נחמיה חיון.

עמ 78
בתקופה הזאתי עדין יהודים רבים,בינהם מקובלים רבים שציפו לבואו של המשיח,
שבתאי צבי,וקראו לעליה מידית לארץ ישראל ותרמו נדבות רבות ליהודי ארץ ישראל,
לכן נותר קונפליקט שבו משה חגיז המתנגד לשבתאות הולך לבקש נדבות מקהילות
שתמכו בשבתאות.
בעיקר קהילת אמסטרדם שהחלה לתמוך ביהודי ירושלים מאז 1690 בעזרת חיזקיה דה סילוה.
תמיכה זאת היתה חשובה מאד בגלל שקהילת ליוורנו הפסיקה את תמיכתה ב1685.

עמ 36
1720:הערבים בירושלים שורפים את בית הכנסת שבנה רבי יהודה החסיד.
הם הופכים את האיזור למזבלה והבתים מוסבים לחנויות של ערבים.
הם עוצרים את כל האשכנזים ולבסוף מחלטים לגרשם.                       
עמ 119

1722:הפשה של ירושלים מתעלל ביהודים.הוא עוצר את הרבנים החשובים ללא עוול בכפם,
ודורש כופר יקר מבני הקהילה תמורת שיחרורם.
היהודים נדרשים לשלם כופר יקר מאד תוך 3 חודשים.רבי מיוחס הצעיר,שסבו היה בין
 הנכבדים שנעצרו,נשלח על ידי הקהילה לאסוף תרומות באירופה וטורקיה.הוא מצליח לשכנע
את עשירי טורקיה לתרום להצלת הנכבדים,אך בדרכו נופל לידהם של שודדים ערבים,
ורק בעזרת חסדי האל חמק מציפורינהם והגיע לירושלים עם הכופר לשיחרור הנכבדים
 ותוספת של תרומות לעניי העיר.
עמ 123

גם בחברון סבלו היהודים מהמלחמות בין הערבים לעצמם.
בין השנים 1721 ו1724 היוצ ריכים היהודים לשלם קנסות ושוחד רב רק כדי להציל את עצמם
 מרוגזם של פלג ערבי אחד וכדי לפיס את השני.עד 1729 חובם הצטבר ל46.000 זהובים.

1726:
בגלל מצבה הכלכלי הקשה של ירושלים מוקם בקושטא ועד פקידי קושטא על ידי הגביר ביהודי רבי יעקב זונאנה
מה שהועד של גבירים ונכבדים יהודים מטורקיה עשה היה לארגן את איסוף התרומות מיהודי הגולה ולשלחו ליהודי הארץ לפי קריטוריונים שונים.
אותו ועד גם יצג את יהודי ארץ ישראל לפני הסולטן ופעמים רבות הצליחו להגן עליו ממיסים  כבדים
 וגזירות או פגיעות מצד שליטים מקומים.
הועד גם  עודד עליה לארץ ישראל אך גם עליה לרגל ובכך תרם לכלכלת הישוב בארץ.
פעילות הועד הביאו ליצוב הישוב היהודי בארץ,בעיקר בירושלים.
אך מצד שני,נוצר לאט לאט מצב קבוע וקפוא במאה ה18 שהישוב היהודי פסק כמעט להיות ישוב יצרני
ונהיה כמעט לגמרי ישוב התלוי בתמיכה כלכלית מיהודי הגולה.
כבר בתחילת המאה ה18 היו כמעט כל קהילות ישראל בגולה מאורגנות באיסוף כספים שנתים למען יהודי ארץ ישראל
תהליך זה יצר קיפאון בישוב היהודי.

1730;כל הנשים היהודיות בירושלים שהיו מעורבות ביצור ובמכירה של יין
נעצרות על ידי המוסלמים.
זה קרה אחרי ששני נשים ערביות השתכרו ודקרו אחת את השניה,
והערבים האשימו את היהודים במכירת היין לנשים.רק אחרי תשלום כופר כבד
שוחחרו הנשים האומללות.
עמ 124
עמ 141

1738:רב משה חגיז ממשיך את מאבקו נגד תנועת השבתאות עם בנו של בן בריתו ממקודם,
בנו של רבי צבי הירש,יעקב אמדן,נגד רבי יונתן איבשיץ ורבי משה לוצטו.
עמ 78

1739:רבי נחמן מהורדנה,ממנהיגי תנועת החסידות,שהתפתחה במזרח אירופה,
עולה לא"י עם קבוצה גדולה של חסידים ומתישב בצפת ואחכ טבריה.
הרבי היה מתלמידי הבעל שם טוב,מחוללה של תנועת החסידות,וסבו של הרבי מברסלב.

1740:רבי חיים אבולעפיה,מישב את העיר טבריה מחדש.המושל של הגליל ולבנון,
דהר אל עומר,מחבב את היהודים,ומזמין את הרבי לישב את העיר,שעמדה בחורבנה
מאז 1660 ובגלל שסבו של אבולעפיה היה אחרון רבניה.הרבי בונה ישיבה גדולה בעיר,
וכן בונים בית מרחץ ציבורי ושוק גדול.
עד 1744 טבריה נהית עיר גדולה בגלל ישוב היהודים בה,ובנו של אבולעפיה הנהיג את יהודיה גם
אחרי מות הרבי.
רבי בירב,מצאצאי אותו רבי בירב הידוע מצפת מהמאה ה16,
הוביל קבוצה גדולה של יהודים מטורקיה והתישבו בעיר.
עמ 65
אך באותו זמן שיהודי טבריה נהנו מיחס מחבב מצד דהר אל עומר,
יהודי צפת סבלו ממנו.
כמו כל שליט מוסלמי,הוא רצה שיהיו תחת חסותו יהודים רבים כדי שיוכל לגבות מהם
 את מס הג'יזיה הישר לכיסו,ומכיוון לשאסור היה ליהודים לענוד נשק,תמיד יכל ללחצם
 עד תום ללא פחד ממרד,שהרי אם היה סוחט אותם,הם היו בוכים לאחיהם בגולה ואילו
היו תורמים להם נדבות כדי שיוכלו לשלם דמי דמים וכופר לשליט המוסלמי.
עומר הטיל מס כבד על היהודים כדי לממן את צבאו,ודרש מהם מתנות יקרות כל פעם שהתחתן,
והוא התחתן כל שנה.
היהודים לא יכלו לעמוד בדרישות וברחו לגבעות.
עמ 17

1741:ערבי ירושלים מנסים לגרש את יהודי ירושלים בגלל מספרם הרב שגבר עם
העליות התכופות מהגולה,ואף מסרבים למכור להם אוכל.
רק אחרי תשלום כופר יקר נרגעו הרוחות.
עמ 21

1742:מושל דמשק,שאחראי על כל ארץ ישראל בשביל העותמנים,
נלחם במושל הגליל ולבנון דהר אל עומר וצר על טבריה במשך 82 יום.
אך טבריה ויהודיה מחזיקים מעמד ומושל דמשק נסוג,ובכך בעצם משאיר את הגליל
 תחת שליטתו של עומר באופן חצי עצמאי.עומר מנצל את ההפוגה הזאת כדי לפתח את
 ערי הנמל הנטושות של הגליל,חיפה ועכו,ואף מישב יהודים שם.
עמ 16

1743:רבי משה לוצטו עולה לא"י ומתישב בעכו.
הוא אף בונה בית כנסת באישורו של עומר.הוא נפטר 3 שנים אחכ אך למרות היותו
 שבתאי,כתביו השפיעו על החסידות ואף על הציונות.הוא כתב על נושאים רבים,
לא כולם נושאים דתים,כמו אהבה למשל.
עמ 36

1743:רבי חים בן עטר עולה ממרוקו לא"י ומתישב בעכו.הוא גם גר אחכ בפקיעין ובטבריה.
תלמידו העיקרי היה רבי יוסף אזולאי.
בן עטר היה ידוע בכל העולם בבקיאותו במסתרי הקבלה ואף הבעל שם טוב במזרח
 אירופה העריצו.
עמ 157
בן עטר ידוע בקללה שהטיל על הקראים,אשר באחד הפגישות שנערכו עמם
 בירושלים הם השפילו אותו.
עמ 130
הישיבה של בן עטר בירושלים היתה מאד מעורכת ומשכה תלמידים מכל העולם.
היתה לו גם ישיבה נוספת שבה למדו טובי תלמידיו.

1744:בית הכנסת היהודי ביפו מוחרם על ידי הערבים.

1744:יהודי חברון סובלים מרדיפות על ידי הערבים והנוצרים בעיר.
יהודי העיר כמעט שגורשו ממנה שכן לא יכלו לעמוד בעונשים והקנסות שהוטלו
עליהם ללא צדק על ידי מושלי העיר וחבורות סחטנים ערבים.הקהילה חיפשה את
עזרת יהודי הגולה כי נכבדיה נעצרו ונצלפו.
עמ 23

1745-48:יהודי ירושלים נסחטים על ידי העותמנים.
מנהיג הקהילה,רבי ניסים מזרחי,ונכבדים אחרים נעצרים על ידי המושל,
מעונים וכופר כבד מוטל על שיחרורם.יהודי ירושלים מתחננים ליהודי הגולה לעזרה.
עמ 123

1747:רבי אברהם מקיטוב,גיסו של הבעל שם טוב,עולה לא"י ומתישב בחברון עם משפחתו,
ומתקבל בחום על ידי הקהילה הספרדית הקטנה.
ב1753 הוא עבר לגור בירושלים למרות שהיה חרם ערבי על מגורי אשכנזים בעיר,
אך הוא הצטרף לקהילה האשכנזית הקטנה שחיה בעיר כל אותו זמן מבלי שהערבים
 יצליחו להבדיל בינם לבין הספרדים.
הוא חי עד 1761 והיה מתלמידיה של ישיבת בית אל המפורסמת בירושלים.
עמ 64
1755:רבי יוסף אזולאי נוסע לאירופה לאסוף תרומות לארץ ישראל.
מעינן שהוא היה עירוב של מרוקאי ואשכנזי.
אחרי מותו המשיכו תלמידו רבי  שלום שרעבי.

רבי שרעבי היה מקובל מומחה בנוסף להיותו תלמיד חכם.ידועה עדות שהערבים
 שהיו מציקים ליהודים בדרכם לכותל המערבי נתקלו בו פעם וזה השתמש בקבלה כדי לשתקם,
ומאז ההצקות פסקו.
עמ 157

1758:ערבי עכו מחרימים את בית הכנסת של משה לוצטו.

1759:רעידת אדמה פוגעת בצפון ארץ ישראל.
עמ 353
יהודים רבים מתים ברעידה.
עמ17
רעידת האדמה גרמה לירידה תלולה ביותר בכמות האוכלסין בצפת,בעיקר היהודית,
אם ב1630 חיו כ1800 יהודים בצפת,רק 300 מהם שרדו אחרי הרעידה.

1762:
שוב פעם מגיע תלונה על הפקידים המוסלמים בירושלים שדורשים שוחד מהיהודים
 תמורת הזכות לקבור את מתיהם ולחלק את ירושת המת בינהם.
1764

:יהודי צפת נכפים לשלם את הוצאות המלחמה בין דהר אל עומר לבנו.
עמ 17
1764:הקבוצה הראשונה של חסידים מתישבת בטבריה בהנהגתו של רבי נחמן מהורדנה.

1765:יהודי חברון שוב סובלים מאיום גירוש המושלים הערבים שמנסים
 להביא נוצרים במקום יהודים
http://books.google.com/books?id=GdEDefYc4u0C&pg=PA23&dq=1765+hebron+jews&hl=ja&ei=iW-sTIH8K9CXcYvJ-MYE&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=1&ved=0CCsQ6AEwAA#v=onepage&q=1765%20hebron%20jews&f=false
עמ 23


0 件のコメント:

コメントを投稿