このガジェットでエラーが発生しました

2011年10月16日日曜日

התקופה היהודית השניה 167לפנהס-70 לספירה

יונתן הכוהן 160-142
לפנהס:
יונתן המשיך לנהל את
המרד אחרי מותו של יהודה המכבי.
היוונים ראו במהרה
שהם לא יכולים לסמוך על המתיונים היהודים ביהודה ובינתים הניחו ליונתן עד 153
לפנהס.

153לפנהס:
יונתן כורת ברית עם מצרים התלמית,
אויבתה של הסלוקים,ועם אלכסנדר בלס שהתמודד על הכתר הסלוקי.
בלס הציע את משרת הכוהן הגדול ליונתן
בתמורה לתמיכתו,ויונתן סירב להצעות דימיטריוס למרות שדימיטריוס
מיהר לשלוח לו הצעות יותר מפתות מהצעותיו של
בלס.

אחרי נצחונו של בלס על דימיטרוס ,יונתן בעצם משתלט על הארץ,ברשותם של הסלוקים.
יונתן נלחם בצבאותיו של דימיטרוס השני וכבש את יפו ואשדוד
וגם עקרון נפלה לידיו.

אך תלמי ובלס נהרגו בקרב נגד נגד דימיטוריוס השני,למרות זאת ,
המלך החדש של סוריה מיהר להשלים
עם יונתן ושיחרר אותו לגמרי מתשלום מיסים לאימפריה ואף נתן לו את השומרון ,
שהיה מיושבביהודים רבים.
אירוע זה הוא בעצם תחילתה הרשמית של העצמאות היהודית השניה הארץ.

עם הזמן השתנה המצב הפוליטי ויונתן החליף צדדים ותמך בגנרל בשם טריפון,
הוא גם קשר קשרים עם רומא וספרטה.

אותו טריפון בסופו של דבר חטף את יונתן בעיר עכו ההלינסטית.

http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CC0Q6AEwAQ#v=onepage&q=yonathan&f=false

עמוד 146

142לפנהס:

שמעון נשיא יהודה.

אחיו של יונתן ויהודה,אחרי חטיפתו של יונתן,דחף את טריפון וצבאו מיהודה וצר עליו בעכו,הוא חזר
לברית עם דימיטרוס השני,שחזר והכיר בעצמאות יהודה.

141לפנהס:
שמעון גירש את מוצב החקרא של היוונים מירושלים .
הוא חידש את הברית עם רומא ומצרים.

שמעון אסף את העם בירושלים
והם הכתירו אותו כמלך וגם ככוהן גדול.שמעון גם הטביע מטבעות
ליהודה העצמאית.
באותו זמן טריפון העז לרצוח את המלך הסלוקי הצעיר,אנטיוכוס השישי,
וניסה להכתיר את עצמו במקומו.
אך אנטיוכוס השביעי,בנו של דימיטריוס הראשון,טען לכתר וגם כן כרת ברית עם שימעון.

אך טריפון מיהר וברח בבהלה לעיר דור מדרום לעכו ואנטיוכוס חשב שכבר אין צורך בעזרתו של שימעון,
לכן ביטל את הברית והתנה את חידושה בנסיגה יהודית מכל השטחים מחוץ ליהודה.
שימעון ענה לו שאותם שטחים אינם שטחי נוכרים אלא אדמות יהודיות שהוחרמו מהיהודים בעבר על ידי כובשים
שונים ללא הצדקה ועכשיו כשיש ליהודים הזדמנות הם חוזרים ויורשים את אדמות אבותיהם.

שימעון התמודד מול אנטיכוס וניצח אותו בקרב ליד העזר,אך תככיו של אנטיוכוס המובס גברו ושמעון
נרצח ביריחו על ידי חמו,תלמי בן חבוב.

http://books.google.com/books?id=SNfZ4OjH_ukC&pg=RA1-PA34&dq=hellenistic+period+in+israel&hl=ja&ei=8o6LTLHJI4LQcYzAqL8E&sa=X&oi=book_result&ct=result&re
snum=4&ved=0CDYQ6AEwAw#v=onepage&q=polis&f=false

עמוד 107

134לפנהס:

יוחנן הורקנוס
בנו של שימעון.
אחרי הרצחו של שימעון פלש אנטיוכוס השביעי ליהודה אך לא הצליח לכבוש את ירושלים.
אחרי שנתים של מצור הגיע הצדדים לפשרה,ויוחנן הסכים לשלם לסלוקים מס על הטריטריות מחוץ
ליהודה ולעזור לסלוקים במלחמה נגד הפרתים.
צבאו של יוחנן צעד יחד עם הסולקים וידוע שהצבא כולו עצר וחיכה שהיהודים יסיימו לחגוג את חג השבועות.

ב129 לפנהס,מת אנטיוכוס השביעי ויוחנן היה בעצם חופשי לעשות כרצונו בכל האיזור.
יוחנן הרחיב את שלטונו על רוב הארץ ,בדרום השתלט על האדומים והכריח אותם לקבל את הדת
הישראלית,רובם קיבלו זאת ברצון,בעוד שהאדומים ממרשה ואדורים למשל העדיפו להגר
למצרים.

http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CC0Q6AEwAQ#v=onepage&q=aristobolus&f=false

עמוד 146


יוחנן גם השתלט על השומרון והרס את העיר סמריה ובית שאן ההליניסטיות.


112-113לפנהס:אנטיוכוס התשיעי פולש לאיזור החוף אך במהרה האימפריה הרומאית
מכריחה אותו לפנות את צבאו מהאיזור.

יוחנן המשיך בקשרים
הדוקים עם הרומאים וקשר קשרים רבים עם ממלכות אחרות במזרח,בעיקר באסיה הקטנה.

יוחנן שלט עד 104
לפנהס.
בנו ממשיכו היה יהודה  אריסטובולוס,שאמנם שלט רק שנה אחת,אך הספיק בה לשחרר את כל הגליל,איזור
מיושב ביהודים רבים, ואף הוא הכריח את התושבים הנוכרים לקבל עליהם את היהדות.

למרות זאת,אריסטובולס היה שליט תקיף מאד.
הוא היה אמור להיות הכוהן הגדול ואימו היתה צריכה להיות הנשיא,כלומר מנהיגת היהודים.
אך אריסטובולס הרג את אימו ואחיו ושלט על היהודים כמלך
לכל דבר,ממש כמו היונים.

103-76 לפנהס:

אלכסנדר ינאי.

ינאי היה אחיו הקטן
של יהודה אריסטובולס שניצל מההרג שעשה אריסטובולס במשפחתו.

אחרי מות אחיו הוא נישא לאשת אחיו,שלומציון.
כמו שאר השליטים החשמונאים,ינאי נזהר לא לפגוע בעיר אשקלון,
למרות קרבתה לירושלים ויפו,בגלל קשריה
החזקים עם מצרים התלמית,בעלת בריתה החשובה של יהודה.

אך בניגוד לקודמיו,מכיוון שלא נאלץ לדאוג מהסלוקים,לא טרח לחדש את הברית עם הרפובליקה
הרומאית,ובמקום זאת נקשר ליריביה כמו הפרתים וממלכת הפונטוס.

היסטוריונים רבים מאשימים את ינאי בהתעלמות מכוחה העולה של רומא כסיבה לנפילתו של בית חשמונאי
,ואף לגורל העגום המצפה ליהודים מהרומאים בעתיד.

ינאי התפנה לכיבוש העיר ההליניסטית הכי חשובה הארץ הכי עויינת את היהודים,עכו.

אך באופן לא צפוי,עכו נעזרה בתלמי לתירוס שמרד במצרים התלמית נגד קלאופטרה השלישית.
ינאי ולתירוס נלחמו באיזור נהר הירקון ולתירוס ניצח,אך התלמים שלחו עזרה .
הצבא של קלאופטרה היה מונהג בידי שני בניו של חוניו השישי,
ולכן לא ניסתה קלאופטרה לקחת אילו שטחים מינאי.

ינאי אחר כך המשיך
במלחמות בעבר הירדן ולחם בנבטים וכבש את הערים היוניות ששם.

http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CC0Q6AEwAQ#v=onepage&q=aristobolus&f=false

עמוד 147


;90לפנהס:

מלחמת אזרחים פורצת ביהודה.
העם לא אהב את המלחמות הרבות שניהל ינאי,וגם התרגז על התנהגותו כמלך ממש
כמו מלכי היונים,ובאותו זמן גם היה הכוהן הגדול במקדש בירושלים.
הרבה יהודים התאכזבו מהתנהגות זאת.
בית חשמונאי אמנם היה בית כוהנים אבל הוא לא היה משושלת כוהנים גדולים חשובה,
והלגיטימיות שניתנה לו מהעם לשלוט ביהודה היתה מבוססת על
גבורתם נגד הכובשים היוונים וההתנגדות להתיוונות.

ינאי העדיף את הצדוקים על פני הפרושים.הצדוקים היו בעיקר כוהנים.
וזאת למרות שכאמור,הלגיטימיות של החשמונאים באה גם מתמיכת הסנהדרין,או הכנסת הגדולה,
שהיתה כולה פרושית.
המלחמה מנמשכה 6 שנים 50,000 איש נהרגו.
אישתו של ינאי,שלוםציון היתה  קרובה לאחד מהפרושים החשובים,שמעון בן שטח,
ובהשפעתה החזיר ינאי לסנהדרין את הכוח הלגיטימי שלו.

76-67 לפנהס:


שלומציון המלכה

בגלל היותה אישה לא יכלה לקבל את תפקיד הכוהן הגדול,ו
לכן בנה יוחנן הורקנוס השני קיבל את התואר בעוד שיהודה אירסטובולס השני קיבל את הפיקוד על הצבא.
הסנהדרין ואסיפת העם קבעו את החוקים בפועל.

היא היתה אהובה על העם ולא ניהלה מלחמות נגד שכני יהודה,
וזאת למרות שלפי יוספוס פלביוס הצבא היהודי
היה בזמנה בשיא גודלו והיה הכי גדול באיזור.
דוגמא טובה לכך היתה המנעותה מעימות עם האימפריה הארמנית על ידי שליחת מתנות למלך.

הויכוח בין האחים אחרי מותה של שלומציון


עוד לפני מותה החלו האחים להתקוטט מי ישלוט אחריה.
אחרי מאבק קצר ניצח אריסטובולס ושלט 4 שנים.
הוא ביטל את הסדר הישן וחזר לשיתוף של תפקיד המלך והכהן
הגדול על ידי אותו שליט,והקטין את הכוח של הסנהדרין.

הורקנוס המודח התחבר לאנטיפטריס,אדומי עשיר שהתגיר,ויחד עם הנבטים תקף את אריסטובולס שהתבצר במקדש,
אך הורקנוס נסג תחת איום רומאי.

בדיוק באותו זמן הגיע המצביא פומפיוס למזרח וכבש את שאיריות
האימפריה הסלוקית.
שני הנסיכים המסוכסכים הציעו לו את נאמנותם אך הוא בחר את את
הורקנוס וצר על אריסטובולוס בירושלים.
המצור נמשך 3 חודשים ו12000 יהודים נטבחו,
פומפיוס אפילו העז להכנס למקדש אך לא החרים שום דבר.

יהודה הושמה תחת שלטון יוחנן הורקנוס השני ככוהן גדול,
אבל הכח האמיתי היה בידיו של אנטיפטריס בעצם.
היה זה בעצם סופה של העצמאות היהודית בארץ,מכאן ואילך השליטים היהודים היו
בעצם צריכים לדאוג לודא שהפטרון שלהם מרוצה ולא רווחתו של עמם,
למרות שכפי שנראה ,השתדלו המלכים האלו לרצות גם את אילו וגם את אילו.

http://books.google.com/books?id=Rh4QAAAAYAAJ&pg=PA135&dq=ONIAS+II&hl=ja&ei=TBMnTMzFLZeXkQXuqOhr&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CC0Q6AEwAQ#v=onepage&q=herod&f=false

עמוד 150

55-57לפנהס:

בנו של אריסטובולוס השני,אלכסנדר,מרד בהורקנוס השני וכבש את
ירושלים.
הורקנוס מיהר להעזר בגביניוס,הנציב הרומאי בסוריה.
מול הורקנוס ידו של אלכסנדר היתה על העליונה אלך לא עמד לו כוחו מול הצבא הרומאי הענקי.
ב54 לפנהס המושל של סוריה,בזז אוצרות מהמקדש בירושלים.
בהתחלה,יוליוס קיסר,המצביא הרומאי המפורסם,דוקא תמך באריסטובולס ושיחרר אותו מכלאו כדי שיסיע לו להלחם בפומפיוס,
אך פומפיוס הרעיל את אריסטובולוס ב48.

אנטפריס סיע לקיסר במלחמתו נגד פומפיוס וקיסר מינה אותו למושל על הארץ,
והחזיר ליהודה שטחים שנקרעו ממנה על ידי פומפיוס.

http://books.google.com/books?id=Qc-0KWxP3kAC&pg=PA178&dq=Antipatris+and+julius+caesar&hl=ja&ei=3x0nTNL8MMyOkQXy9MSTAw&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CDYQ6AEwAQ#v=onepage&q=antipater&f=false

עמוד 108



44לפנהס:אנטיפטריס מורעל על ידי תומכי הורקנוס השני.
כדי להפיס את בנו התקיף של אנטיפטריס,הורדוס,משיא לו הורקנוס את נכדתו,מרים.

עד 41 לפנהס היו מרידות שונות בארץ נגד הורדוס,בגלל שברומא
השתוללה מלחמת אזרחים אחרי הרצחו של יוליוס קיסר,והאיזור נפל לידי גנרל אכזר בשם
קסיוס,שגבה מיסים כבדים מהעם ואף מכר יהודים לעבדות,והכל הסכמתם של הורדוס
והורקנוס.

עם עליתו של מרקוס אנטוניוס לשליטה באיזור גם הוא גבה מיסים
כבדים מיהודה.


40-37 לפנהס"המרד החשמונאי האחרון.

אנטיגונוס השני,בנו הקטן של אריסטובולוס,נעזר בפרתים ותקף
הורדוס ושני אחי הורדוס נהרגו בעוד שהורקנוס הוגלה לבבל.
הוא אפילו טבע את מטבעות משלו והעם תמך בו.

כל עוד הורדוס נלחם לבדו מול אנטיגונוס הוא הפסיד אך ב37
לפנהס התפנו הרומאים לעזרתו של הורדוס והוא נוצח תוך כדי טבח נוראי של היהודים
בירושלים על ידי הרומאים.

http://books.google.com/books?id=Qc-0KWxP3kAC&pg=PA178&dq=Antipatris+and+julius+caesar&hl=ja&ei=3x0nTNL8MMyOkQXy9MSTAw&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CDYQ6AEwAQ#v=onepage&q=antigonus&f=false

עמוד 156


בית הורדוס

הורדוס

37לפנהס-4 לספירה

הוא שלט תחת רשותו של מרקוס אנטוניוס ואחר כך תחת רשותו של אוגוסטוס,
על כל השטחים שהיו בידי החשמונאים,כולל שטחים נוספים בגולן והחורן.

הורדוס היה שליט אבסולוטי ורודני,הוא חיסל כל שריד לבית חשמונאי,חלקם מבני משפחתו,
אישתו ובניו ממנה למשל.

31לפנהס:
אוגוסטוס נלחם נגד מרקוס אנטוניוס ומנצחו ונהיה לקיסר רומא
בזמן שהורדוס היה עסוק במלחמה נגד הנבטים,ולכן לא יכל לסיע
לפטרון שלו אנטוניוס נגד אוגוסטוס,היה זה מזלו שכן אוגוסטוס ניצח,אך השאיר את
הורדוס על כנו ללא שינוי.

אוגוסטוס אפילו נתן להורדוס שטחים בישראל כמו
יריחו,שאנטוניוס נתן למלכת מיצרים,קליאופטרה.

לשני אילו היו קשרים טובים.אחרי שניצח את אנטוניוס עבר אוגוסטוס בארץ והורדוס
 הכין לו קבלת פנים מפוארת בעכו ונתן לו במתנה מאות כיכרות כסף.
על אף רודנותו של הורדוס,הוא שמר על קשרים מעולים עם
היהודים בתפוצות ואף יצא להגנתם אם נפגעו.
הוא בנה מבצרים רבים בארץ,ובנה עיר נמל חדשה בארץ,קיסריה.
וכן את סבסטיה בשומרון.

אך הוא גם בנה מבנים בחול,ברודוס למשל.

 מפעל הבניה הכי מפואר שלו היה שיפוץ בית המקדש השני.


http://books.google.com/books?id=Qc-0KWxP3kAC&pg=PA178&dq=Antipatris+and+julius+caesar&hl=ja&ei=3x0nTNL8MMyOkQXy9MSTAw&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CDYQ6AEwAQ#v=onepage&q=temple&f=false

עמוד 159

עם אובדן השיתןף בין משרת הכוהן הגדול למלכות ,כפי שהיתה בזמן החשמונאים,
המוסד הדתי החשוב ביותר נהיה הסנהדרין.
למרות שהם ישבו בחצר המקדש,אך משרת הכוהן הגדול נהיתה מינוי פוליטי.
זאתי הסיבה שבעיני היהודים באותו הזמן,הסנהדרין
היתה הסמכות הדתית החשובה ביותר ולא הכוהן הגדול.

הסנהדרין הונהג על ידי הילל.שושלתו תנהיג את העם עד שנת 427לפנהס.
הילל נחשב היה לצאצא של המלך דויד.

http://books.google.com/books?id=PrAdxFjB7k4C&pg=PA92&dq=hillel+sanhedrin+herod&hl=ja&ei=ziAnTLSXEIuUkAWqrsyTAQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3&ved=0CDIQ6AEwAg#v=onepage&q=hillel%20sanhedrin%20herod&f=false


אחרי מות הורדוס:

4-39לספירה

הורדוס תיכנן לחלק את הממלכה בין שלושת בניו כדי למנוע
מלחמות בינהם,אך העם מרד והרומאים נקראו לדכא את המרד באכזריות.

קודם כל,עוד לפני שהלכו כל בני משפחת הורדוס לרומא כדי לקבל
את הסכמתו של אוגוסטוס,

הפגנה נגד המיסים הגבועים בירושלים יצאה מכלל שליטה
וארכלאוס הרג 3000 יהודים כדי לדכא את המהומות והלך לרומא.
בהעדרו,מושל סוריה,ורוס,הרשה לגנרל רומאי בשם סבינוס להכנס לירושלים ולשדוד את המקדש של היהודים.
היהודיםהזועמים תקפו את סבינוס והמהומה התפתחה למרד אנטי רומאי בכל הארץ.
הרומאים שרפו את ציפורי ואמאוס,ו2000 יהודים נצלבו.

http://books.google.com/books?id=pTY4kBRIVQYC&pg=PA596&dq=HEROD+SONS&hl=ja&ei=6KKLTLeuLoaeccCYiIkE&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3&ved=0CDMQ6AEwAg#v=onepage&q=SABINUS&f=false

עמוד 573

ארכלאוס שלט על יהודה מ4 לפנהס עד 6 לספירה.
הוא הורד משלטונו על ידי הרומאים אחרי שהעם ביקש מהקיסר להסירו.
הוא שלט על יהודה ועל השומרון.


פיליפוס:שלט מ4 לפנהס עד 34 לספירה,על הבשן והגולן.
נחשב לשליט צנוע וישר.

אנטיפס:שלט עד 39 לספירה על הגליל וחלקים מעבר הירדן.

הוא בנה מחדש את ציפורי,ובנה עיר חדשה ,טבריה,ליד הכינרת.

למרות שלא היה שליטה של יהודה,מכיוון שיהודה נשלטה מ6
לספירה על ידי נציב רומאי,הוא היה הסמכות הכי גבועה של היהודים באיזור בעיני
הרומאים,והוא התערב רבות כדי להגן על היהודים.

ב39 לספירה,החליף הקיסר קליגולה את אנטיפס באגריפס הראשון,ואנטיפס הוגלה לגאליה,כמו ארכלאוס.
אגריפס הראשון:היה נכדו של הורדוס,וגדל ברומא,היה חבר ילדות
של הקיסרים קליגולה וקלאודיוס.

הוא מונה ב38 לרשת את נחלתו של פיליפוס,ואחרי מתחים מול
אנטיפס ירש גם את נחלתו של זה.
ב41 הוא הצליח למנוע את תוכניתו של הקיסר המטורף קליגולה
להכניס פסל למקדש בירושלים.

עם הרצחו של המטורף קליגולה עלה קלאודיוס לקיסרות,בעזרתו והצעתו
של אגריפס ששהה ברומא באותו זמן.
קלאודיוס נתן לאגריפס את השליטה על כל יהודה ושומרון,
וכך שוב שלט מלך יהודי על כל הנחלה שכבשו החשמונאים.

אגריפס היה מאד פופולרי בקרב העם,למרות שעדין היה משרתם של הרומאים.
אך הוא חי רק 3 שנים.עם מותו ב44כל הארץ הפכה לפרובינציה רומאית תחת נציב רומאי
מלבד הטריטוריות ששלט בנו של אגריפס הראשון,אגריפס השני.

. http://books.google.com/books?id=pTY4kBRIVQYC&pg=PA596&dq=HEROD+SONS&hl=ja&ei=6KKLTLeuLoaeccCYiIkE&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=3&ved=0CDMQ6AEwAg#v=onepage&q=SABINUS&f=false

עמוד 596

אגריפס השני.

היה בנו של אגריפס הראשון.
מונה ב48 לשלוט בגליל,ואחר כל ב56 ו61 על חלקים מגולן
והבשן.
היתה לו גם רשות למנות כוהנים במקדש בירושלים.
אגריפס השני ניסה לשכנע את היהודים לא למרוד ברומאים ללא הצלחה,
אך בסופו של דבר הצטרף לרומאים בדיכוי המרד.
על כך קשרו עם העם נותק.הוא המשיך לשלוט בחלקים מצפון הארץ אך ללא קשר ליהודים .


המרד הגדול

66-70


אחרי מותו של אגריפס הראשון,חזרה יהודה להשלט על ידי נציבים
רומאים.הנציבים הרומאים היו תמיד אכזריים וחמדנים,אך האחרון לפני המרד,פלורוס,היה
הגרוע מכל.

הוא התעלם מרציחתם של יהודים רבים על ידי היוונים
בקיסריה,ואחר כך ניסה לשדוד את המקדש בירושלים.
מהמהומות שהתפתחו בירושלים החל מרד בכל הארץ.

באופן מפתיע הצליחו המורדים לגרש את הרומאים מירושלים,אך טבח של היהודים בערים המעורבות החל,
וגם ממשלת המורדים בעצמה היתה אכזרית בעצמה.

מהומות נגד יהודים החלו גם באלכסנדריה,שכן כמעט מיליון
יהודים חיו בסביבתה.

בתגובה,גאלוס,הנציב של סוריה פלש ליהודה וכבש את יפו,נרבטה בשומרון ואפק,
ושיעבד את היהודים שם.

אחרי שצר על ירושלים כ5 ימים נסג מהעיר,והיהודים תקפו את
צבאו במעברים הצרים של בית חורון וחיסלו אותו.
היה זה הלגיון ה12 והיהודים החרימו את הנשר שלו.

http://www.sacred-texts.com/cla/tac/h05010.htm

לפי טקיטוס



http://books.google.com/books?id=TVPraYz7EGkC&pg=PA480&dq=josephus+flavius+greta+revolts&hl=ja&ei=EmJmTeuHIoywvgPLrsjkAg&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=5&ved=0CEMQ6AEwBA#v=onepage&q=yafo&f=false

עמוד 476

לפי יוספוס

אחרי הנצחון על גלוס,היהודים בארץ התנהגו בחופשיים לגמרי
בחושבם שהם נמצאים בגאולה משיחית ובדרךך לנצחון אלוהי על אימפריה כובשת ומרושעת.

הוקמה ממשלה כדי להמשיך את המרד,רוב המנהיגים היו מתונים
ופרגמטים לגבי המרד,חלקם אפילו התנגדו למרד,
אך מכין שהנצחון על גלוס בוצע על ידי הקנאים היה הכרח להתחלק איתם הכוח.

היהודים אפילו טבעו מטבעות משלהם מחדש,והממשלה מינתה מפקדים
לגזרות שונות כדי להכין את הארץ למגננה מול המתקפה הרומאית.יוסף בן מתיתיהו,
הוא יוספוס פלביוס,היה אחד המקדים שמונה לבצר את הגליל.
הוא אמנם ביצר 19 ערים שונות אך היו לו יחסים לא טובים עם שאר המפקדים וגם מבחינה לוגיסטית,
5 חודשים אחר כך,כשהרומאים נחתו בחופי הארץ הגליל עדין לא היה מוכן למגננה מול הצבא הרומי.

כשנחת אספיסיאנוס בעכו,הוא חיכה עד שיעבור החורף לפני
שהתחיל את מלחמתו בגליל .

שני הערים הגדולות של הגליל,ציפורי וטבריה,לא השתתפו במרד
ולכן הרומאים לא פגעו בהם.

העיר החזקה יודפת עמדה גיבורה 47 ימי מצור לפני שנכנעה,גם
טריכי,גוש חלב,וגמלא שבגולן נפלו לידי הרומאים ובוצע טבח נוראי בתושבים והם
האזרחים שועבדו לעבדות והוגלו,לפחות 40,000הוגלו.

עד שנת 69 לספירה,השתלט אספיסינוס על כל הארץ וסגר על
ירושלים,אשר אליה נמלטו אלפי נמלטים ופליטים.

כבר באותו זמן,התנגד מנהיג הסנהדרין,יוחנן בן זכאי,לסיכוי
הנצחון במרד,וברח מירושלים.הוא קיבל רשות מאספיסיאנוס לחדש את הישיבה והסנהדרין
בעיר יבנה.

בינתים בירושלים השתוללה מלחמת אזרחים,ממשלת המתונים נפלה
בידי מנהיג הקנאים,יוחנן מגוש חלב,בעוד שמחוץ לחומות היה מנהיג קנאי אחר,בר גיורא.
המתונים חשבו שיוכלו להפטר משניהם אם יכניסו את בר גיורא לחומות,אך בקרבות
בין הקנאים נשרפו מחסני האספקה,וכך בעצם סיכויה של ירושלים להחזיק מעמד במצור הקשה
שמחכה לה נפלו עוד לפני שהתחיל המצור.


טיטוס,בנו של אספיסיאנוס,הגיע ילירושלים מצפון עם 80,000 איש,
אחרי 5 חודשים של עמידת גיבורים של היהודים הרעבים והעיפים,טיטוס פרץ את
החומות ושרף את העיר כולה,וגם את בית המקדש השני שרף, ורק חומתו המערבית של המקדש
שרדה,הרי זה הוא הכותל המערבי.
מאות אלפי יהודים נרצחו בחרב וברעב.

http://books.google.com/books?id=pTY4kBRIVQYC&pg=PA596&dq=herods+sons&hl=ja&ei=tyEnTIH4LpSekQXIocyTAQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=6&ved=0CEEQ6AEwBQ#v=snippet&q=herods%20sons&f=false

עמוד 804

רבע מהאוכלסיה נעלם במלחמה,הן החרב והן ברעב.

לפי דיווחיו של יוספוס פלויוס,שנשבה על ידי הרומאים בגליל
ונכח הן במצור על ירושלים והן על המצור על מצדה,1,100,000 יהודים נרצחו או מתו
בירושלים,בעוד שמירושלים 97,000 יהודים שועבדו לעבדות והוגלו מהארץ.

http://books.google.co.jp/books?id=TVPraYz7EGkC&pg=PA480&dq=josephus+flavius+great+revolt&hl=ja&ei=UVVmTbWuDIn4vwPh6PjjAg&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=5&ved=0CEMQ6AEwBA#v=onepage&q=1100000&f=false

עמוד 527

נראה שרוב המוגלים מירושלים הגיעו לאיטליה.
שער טיטוס הפורסם מראה חילים רומאים מובילים שבוים יהודים שנושאים את המנורה מהמקדש
 בתהלוכת הנצחון שהיתה אחרי המרד ברומא.

רבים מהם שוחררו על ידי הקהילה היהודית ברומא והתישבו ברחבי
איטליה בעוד שאחרים נקנו כעבדים והובאו למקומות שונים האירופה.

שאר השבוים הובאו למקומות אחרים באימפריה,הצעירים שימשו כגלאדיאטורים,בעוד
שהנשים והילדים שימשו בבתי בושת,והמבוגרים שועבדו בעבודה במכרות רחוקים.

בשנת 73,נפל המבצר האחרון של היהודים,מצדה שבמדבר יהודה.

בסופו של המרד,הפסיקה יהודה להיות ארץ וסאלית של האימפריה
הרומאית,אלא פרובינציה רומאית לכל דבר.
על הריסות ירושלים ישב הלגיון העשירי,אך קהילת יהודים קטנה נשארה בהר ציון.
בירת הפרובינציה היתה קיסריה,וכל היהודים,גםביהודה וגם בתפוצות,חויבו לשלם מס מיוחד אשר נועד להשפילם.

אך כאמור,הישוב היהודי היה עדין הרוב בארץ,בעיקר באזור הגליל,שם הערים היהודיות הגדולות טבריה וציפורי לא נפגעו,
והסנהדרין המשיכה לפעול מיבנה.

הסנהדרין נהיה מרכז ההנהגה הדתית המרכזי על העם היהודי עם חורבן המקדש.
עבודת הקורבנות והתרומות למקדש הוחלפו בקריאת התורה ותפילה
בבית הכנסת,לימוד התורה וצדקה.

כפי שראינו עד עכשיו,מעמד הכוהנים בבית המקדש,שהיה קדוש ומונהד באופן מסורתי
על ידי משפחה חשובה אחת עם שורשים עתיקים למקורות,התערער כאשר מינוי הכוהנים נהיה
פוליטי,עוד בתקופה הההליניסטית,החשמונאית,ואיבד לגמרי את קדושתו בתקופת המלכים
ההרודיאנים,לכן המעבר מעבודת המקדש לעבודת בית הכנסת היה פשוט.

0 件のコメント:

コメントを投稿