このガジェットでエラーが発生しました

2011年10月18日火曜日

התקופה הממלוכית 1260-1517

התקופה הממלוכית(1260-1517)

1265-1271:הממלוכים משתלטים על א"י.מנהיגם,ביברס,שואף למנוע מהצלבנים האירופים
לשוב ולנסות להשתלט על א"י,לכן הוא הורס את ערי החוף והנמל אשר הוא כובש,פרט לעזה.
כל איזור החוף מעזה ועד עכו היה איזור הרוס ומכוסה ביצות רדופות יתושים ומחלות,
עובדה זאתי היתה חשובה ביותר בישוב מחדש של א"י בידי היהודים בסוף המאה ה19.
ב1267-8 ביברס הורס את קיסריה,ארסוף,עתלית ומבצרים צלבנים בפנים הארץ כמו צפת,
הבופור והמונפור,הוא טובח בגברים שנכנעו ומשעבד את הנשים והילדים.
יפו נהרסת ב1268. 80 שנה אחכ העיר עדין עמדה בחורבנה.תיאורה היה מערה הנשמרת
ע"י קצין וכמה חילים.
1266:ביברס קרא ליהודים לחזור ולגור בא"י ובירושלים,אך מצד שני אסר באופן חמור על לא
 מוסלמים מלהכנס להר הבית ולמערת המכפלה.איסור זה נשמר בקפדנות עד סוף הכיבוש
המוסלמי על הארץ.
זאתי הפעם הראשונה שגורם ממשלתי מוסלמי מעניק קדושה כלשהיא לחברון.

עמ 402.
ביברס,כמו צלח א דין,מעודד מוסלמים להגר לגור בארץ ההרוסה ממלחמות.
הוא ישב קורדים וטורקמנים מצבאו באיזור בין החוף להר כמו בקאקון וקרה.

עמ 70

מערכת המנהל הממלוכית היתה פיאודלית.
הממלוכים לקחו את כל אדמות הארץ וחילקו אותם בינהם.קצינים ממלוכים היו בעלי
האדמות בעוד שחילים או עבדים מלוכים הובאו כדי לעבד את האדמות ולשלם את חלקם
לקצינים.
הקצינים הממלוכים היו כולם עבדים שנקנו במרכז אסיה ואומנו כחילים ואוסלמו ואז לפי יכולתם
 וכוחם הרויחו משרה מנהלית בפרובינציות הכבושות תחת המיני אמפריה הממלוכית.

1267:רבי משה בן נחמן עולה לא"י מספרד.
הרמבן,חידש את הקהילה היהודית בירושלים,למרות שלא היה לעיר חומות הגנה.
הוא מתאר את כל הארץ ובעיקר ירושלים כהרוסה ועזובה לגמרי,כל מקום אשר קדוש
 יותר ממקום אחר,נמצא ביותר חורבן מאשר השני.
מענין שהתייר ובגיאוגרף הנוצרי פליקס פברי שמטייל בארץ 200 שנה אחכ אומר אותו דבר.
הוא אמר שהארץ היתה יכולה להיות פורה אם רק היה מי שיפרה אותה.
באירופה הרמבן שילב בין מסורות ספרדיות ואשכנזיות,ולפעמים בפרשנותו על התורה
 או התלמוד העדיף את רשי האשכנזי מאשר הרמבם הספרדי.
הוא התפרסם בויכוח המפורסם בברצלונה שבו ניצח נוצרים שטענו טענות אנטישמיות שקריות
 נגד היהודים ב1263,אך נאלץ לברוח מהעיר בשל כך.
בישראל הוא מיהר לבקר במקומות הקדושים וקיבץ את שרידי יהודי ירושלים מהתקופה
 הצלבנית יחד עם עולים מצרפת וצפון אפריקה והקים את בית הכנסת
ברובע היהודי.
עמ 120
אך גם בעכו,שהיתה אז הישוב היהודי הכי גדול בארץ,היתה לו השפעה ניכרת.
אחד מתלמידיו בעכו היה רבי יצחק מעכו,אשר נודע בכך שגילה את גילו של העולם כ15
 ביליון שנים 700 שנה לפני שהמדע המודרני יגלה זאת.
עמ 171
תלמיד נוסף שלו,רבי משה דה ליאון,פירסם את הספר הכי מפורסם בקבלה,ספר הזוהר.
הוא אמנם טען שזהו ספר שגילה אותו במערה אחרי שהוחבאה בגליל ע"י יוחנן בן זכאי,
אך לפי רבי יצחק מעכו,דה ליאון כתב את הספר בעצמו.
עמ 6
דבר זה מראה עד כמה חיי התורה היהודים בעכו היו תוססים וכמה משקלה היה רב
 בכל העולם היהודי.
1289:רבי פטיט מעכו,מכריז על חרם על ספריו של הרמבם ושריפתם.צעד חמור שכזה
 הוא עדות לויכוח הלוהט סביב הפילוסופיה וכן על תורות ההגיון לעומת היהדות.
מכיוון שעכו היתה עדין תחת שלטון הצלבנים יכל רבי פטיט לנהוג בעצמאות מבלי להיות כפוף
 לנגיד,שהיה נכדו של הרמבם.
עמ 153

1291:העיר הצלבנית האחרונה,עכו,נכבשת ע"י המוסלמים.
הממלוכים הורסים את העיר לגמרי וסותמים את הנמל.
רוב יהודי העיר,כולל ראשיה וחכמיה נטבחו או התפזרו בארץ.

עמ 86

עמ 131

1295:הספר שערי ציון נכתב בחברון ע"י אחד מתלמידיו של רבי אבולעפיה,רבי שם טוב.

עמ 107

המאה ה14

1300:המונגולים ,בהנהגת גזן,פולשים שוב לא"י אך נסוגים ממנה לאחר 5 חודשים.
עריקים מהצבא המונגולי הורשו להתישב באיזור עתלית.

1301:המוסלמים בארץ מכריחים את היהודים ללבוש את הטלאי הצהוב.
1301:אברהם השני,יורש את אביו בתפקיד הנגיד,אשר יושב במצרים ומנהיג את יהודי האיזור,
עד 1310.
1310:אחרי מותו של אברהם השני,שני בניו משרתים בתפקיד הנגיד.שלמה ויהושע.
עמ 50
1313-1337:
רבי פרח אישתורי עולה מצרפת לא"י.
הוא היה רופא וגיאוגרף שהתפרסם בשל עבודתו הגיאוגרפית המקיפה,כפתור ופרח
,ספר שמתאר את ארץ ישראל,
בה הוא מזהה ישובים קימים כישובים עתיקים מהתנך ומהתלמוד.
חברו העיקרי בארץ ישראל היה רבי ברוך מירושלים שגם הוא היה מצרפת.
עמ 16
הוא גם התידד עם הנגיד ,רבי שמואל,שבטח דאג לפרנסתו.
ספרו,שהתפרסם בעיברית,מבוסס על 7 שנות תיור מדוקדק ברחבי א"י,
שבה הוא מזהה כ180 ישובים מהתנך.
עמ 13
אך מצד שני,רבי אישתורי לא התעלם מהמצב בארץ,ובעיקר מצבם הקשה של יהודי הארץ.
כדבריו:אם יהודי נמצא בחוב לגוי,כמו חוב המס הגולגולת שהמוסלמים מטילים על היהודים
 תחת כיבושם,העני חסר הכל שלא יכול לשלם נאסר ומוכה למות עד שאחיו יוכלו לשלם בעדו כופר.
לכן אין מצווה גדולה יותר מתשלום כופר בעד יהודי א" כדי להצילם מהתעללות המוסלמים.
עמ 211
1322:רבי אישתורי מפרסם את ספרו,על 700 עמודיו,בירושלים.

1337:רבי יעקב חילו עולה לא"י מצרפת.
הוא מתאר את ירושלים כבעלת קהילה יהודית פורחת,רובה מצרפת,והם לומדים תורה
יומם ולילה.
הוא מתאר גם ישובים יהודים קטנים שעדין שרדו ביהודה כמו עיטם,חלחול וחברון,שבה היהודים
 עסקו ביצור זכוכית וצמר,אך לא הזניחו את לימוד התורה.
בערב שליד חברון גם כן מצא רועי צאן יהודים.
באיזור החוף מצא יהודים בגמזו,וגם ברמלה,ואפילו ביפו ההרוסה.
ליד ירושלים מצא יהודים בשילה,וגבע וכן בשכם.וכן בקיסריה וחיפה,אשר בה חיו יהודים רבים
 שברחו מצרפת וגרמניה.
בגליל הוא מוצא קהילות יהודיות גדולות ,בצפת גוש חלב וסאסא, למשל אך גם בכפרים קטנים
 או ליד קברי קדושים כמו סכנין,טבריה,ציפורי.

עמ 307
1348:מגיפת המוות השחור מכה בישראל.
המגיפה פוגעת בעיקר בערים שם יש אוכלסיה צפופה.
הבדואים מנצלים את ההזדמנות הזאת כדי לבזוז שדות ולשתלט על הדרכים.
עמ 175
לפי הדיווחים,כל ישוב בעל מקור מים עומד נפגע וחלק אפילו ננטש באופן קבוע.
באפריל 1348 נפטרו 22.000 איש מהמחלה רק באיזור עזה.לא ברור כמה מהם היו יהודים,
שכן עזה נהית עיר יהודית גדולה רק בסוף המאה ה14.
מענין לציין שהיסטוריונים מוסלמים שמדברים על התקופה מתיחסים לעזה ורמלה בהקשר
 למחלה כערים בסוריה.
1249:יהודי ירושלים וחברון בורחים מהעיר בגלל פחדם מהתקפות הבדואים.
1350:קבוצה אשכנזית גדולה עלתה לירושלים.
הם הונהגו ע"י רבי בילשטין,קבוצה זאתי היתה חלק מגל של יהודים שברחו ממגרמניה
וצרפת בגלל הטבח והרדיפות הנוראיות שעורר המוות השחור ביהודי אירופה.
עד 1400 הם קונים חצר מקימים ישיבה ואף קונים חצר,ובו בית כנסת.

עמ 321
עמ 234
תלמידיו של הרבי לוי בילשטין קראו לעצמם אסירי התקוה,והתמקדו בלימוד הקבלה.
בירושלים הם למדו יחד עם אחיהם הספרדים סודות רבים בעולם הקבלה שאולי לא היו
 ידועים  כל כך באשכנז.
מבין תלמידי הרבי שהתישבו בירושלים והתעמקו בקבלה ניתן לציין את רבי אברהם לוי,
מנחם בן מאיר ציון,ותלמידם רבי שמעון בן שמואל.מספר קהילות בגרמניה ואוסטריה אספו
 תרומות למענם ולמען כלל יהודי ירושלים כל שנה.
עמ 176
1355:הנגיד שהנהיג את יהודי המזרח הקרוב וא"י הוא דויד השני.הוא האחרון בשושלת
הנגידים צאצאי הרמבם.בתחילת המאה ה15 הוא עקר לדמשק ואמנם פסק מלשרת
בתפקיד הנגיד אך נהיה מנהיג פעיל מאד של קהילת יהודי דמשק.

1391:גל  גדול של עולים יהודים מספרד מגיע לישראל.יהודי ספרד סבלו מאד בספרד מרדיפות
קשות מצד הנוצרים.רבים מהם מתישבים בירושלים וחברון,ובעזה וצפת.
עמ 245
1393:מושל מיצרים מקל את מיסי היהודים בירושלים.

 המאה ה15
1400:המונגולים פולשים למזרח הקרוב בהנהגת טימורלנג.הם טובחים בכלל אוכלסית דמשק
 ורבים מיהודיה נטבחים.
גל גדול של פליטים  מדתות וארצות שונות הבורחים מפני המונגולים ממלא את
 הארץ.
המונגולים נסוגים ב1405,מיד לאחר מותו של טימורלנג.
עמ 281
1415:דויד השני הנגיד עובר לדמשק ופורש מתפקיד הנגיד.את מקומו תפסו מכובדים ממצרים.
חוסר בהירות לגבי הזהות של המנהיגות היהודית בא"י היו הגורם המרכזי לחולשת יהודי
 ירושלים במאה ה15 למרות שזכתה לעליה גדולה של יהודים רבים אליה.הצרות שאליהם
 נכנסו יהודי העיר במאה ה15 השפיעו קשות על מצב יהודי העיר עד למאה ה20.
הנגיד במצרים היה בעיני המוסלמים בתקופה הממלוכית"ראש היהודים"גם בישראל אך יצג גם
את הקראים ואת השומרונים,לכן ההתפוגגות התפקיד היתה מקור לצרות רבות.

1427:היהודים והנוצרים בירושלים מתווכחים על הבעלות על הר ציון.
לפי היהודים זהן קבר דויד המלך אך לפי הנוצרים שם התרחשה הסעודה האחרונה.
הויכוח גורם לממלוכים להשתלט על המקום לגמרי ב1452.
כתוצאה מהויכוח שהיה מבוסס על טענות אנטישמיות ארסיות ביותר,הצהיר האפיפיור מרטינוס
שישי ב1428שאין לעלות יהודים הרוצים לעלות לא"י מהנמלים באיטליה.
אך לפי הנתונים כל תקופת החרם,מ1428 ועד 1485,עלו יותר יהודים לא"י מגרמניה
ואיטליה מאשר מקודם,הם הגיעו עם ספינות צרפתיות או גנואיות,בעוד שאחרים שטו על
הדנובה עד הים השחור ומשם הלכו עד לארץ.
1437:רבי אליהו מפיררה עולה לא"י ומדווח על מצב טוב של יהודי ירושלים.
לפי דבריו היהודים עובדים בכל מיני עבודות מלאכה.

1439:השולטן מעלה את מיסי יהודי ירושלים למס קבוע של 400 דוקאט זהב ללא קשר למספרם.

1441:מגיפה פורצת בירושלים,זאת יחד עם העוני בעיר והמיסים הכבדים,גורם ל100 משפחות
 יהודיות לעקור לעזה או מצרים.
http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=242&letter=J&search=Musta'arabi Jews#932

1452:המוסלמים בירושלים מחליטים לגרש את יהודי ירושלים וחברון.
אחרי תחנונים רבים מצליחים היהודים להמתיק את הגזירה ע"י תשלום שוחד כבד של
 100.000 פלורין זהב ותוכם 10.000 צריכים לשלם יהודי ירושלים.
מכובדי ירושלים נאצלו ללוות בספים רבים משכניהם המוסלמים והנוצרים בריביות גבועות מאד,
ומכרו את כל הנכסים הקרקעיים של הקהילה,יחד עם כמות גדולה של פריטים יקרים שנתרמו
לקהילה מעזבונם של יהודים מכל העולם.
1470:רבי סעדיה עדני עולה לא"י מתימן ומתישב בצפת.

1474:המוסלמים בירושלים הורסים את בית הכנסת היהודי.
אחרי תשלום שוחד כבד הותר להם לבנות אותו מחדש.
אך לפי החוק המוסלמי,חוקי עומר,אסור ליהודים לבנות או לשפץ בתי כנסת,לכן בסופו של
 דבר 170 שנה אחכ הצליחו המוסלמים להרוס את בית הכנסת שוב.

עמ 315
הרבי האשכנזי של ירושלים,רבי משה עשרים וארבעה,נשלח לצפון איטליה לאסוף תרומות
למען יהודי
ירושלים כדי שיוכלו לעמוד בחובות הכבדים שהוטלו עליהם לאחר תשלום השוחד הכבד.
רבי יוסף קולון סייע לו רבות להעביר את הממון לידי יהודי העיר.רבי קולון נהיה אחר כך
לפני התקופה העותמנית מנהיג יהודי אשכנז בעיר.

1479:הבדואים תוקפים את ירושלים ואף מעיזים להכנס להר הבית.
בתקופה הזאת הבדואים שלטו
לגמרי בדרכים והניסו ישובים רבים לנטוש את שדותיהם ולעבור להרים.צבאותיהם של
הממלוכים ממצרים ומעזה לא הספיקו כדי לחסלם.

1481:הבדואים תוקפים את יהודי רמלה ויהודיה.
עמ 283

1482:רבי משולם מוולטירה עולה לא"י מאיטליה.
הרבי מתאר בפירוט על מסעותיו בא"י.הוא מתאר את קוי המסחר בין מצרים לעזה,
היא עיר הנמל היחידה בארץ, ומעזה לירושלים.ומדוח על מאמציהם הכבירים של
הממלוכים לאבטח את השיירות שעוברות מעזה לירושלים מפני התקפות הבדואים.
מסתבר מדבריו שהתנועה ממקום למקום היתה אפשרית אך ורק השירות של יותר
מ1000 איש.
הוא ממליץ לנוסעים היהודים להשתדל להדמות כמה שיותר לערבים כדי שלא יטפלו אליהם.
הוא גם מדווח על ינה הטוב של עזה,שיוצר רק ע"י יהודים.

1485-87:גזירות שמן הזית.
הממלוכים מטילים גזירות על יושבי ירושלים וחברון וגוזרים עליהם לקנות שמן זית משכם
במחיר מופקע,
והמסרבים הוכו.שנתים אחכ אותו סיפור חזר על עצמו ברמלה ועזה כאשר
הפעם גם המוסלמים חויבו
לקנות סוכר וסבון במחיר כפול,אחרת יאסרו.
עמ 153
יתכן שזה מה שגרם למשפחות יהודיות לעקור מירושלים וחברון ולעבור למיצרים.
עמ 16
באותו זמן עלה לירשלים הרב האשכנזי רבי יוסף דיאמנט "הפרנס" מונציה,שתמך רבות
ביהודי ירושלים.

1485:רבי עובדיה מברטונורו עולה לא"י מאיטליה ומתאר בדקדקנות את מסעותיו.
הוא ממונה לראש יהודי ירושלים,אחרי שגר זמן מה בחברון.
לפני בואו לירושלים היה ויכוח בין זקני ירושלים לבין הנגיד רבי נתן,
שבגללו נאלץ נתן לעקור למיצרים,
בנוסף לכך היה גם רעב בכל הארץ ורבים מישראל מתו.
הוא פוגש יהודים בעזה.חברון וירושלים,שם הוא פוגש יהודים רבים מספרד שברחו מנה אחרי
 שהוכרחו להתנצר וחזרו לדת ישראל בבואם לא"י.
בעזה הוא מתחבר עם הרב האשכנזי רבי משה  מפראג,שברח לעזה לאחר שהסתבך
 עם ערבי ירושלים.
בחברון הוא מדווח על 20 משפחות יהודיות חציים ספרדיות.
עמ 135
הוא מתאר את עוניים של יהודי ירושלים וחוסר האונים שלהם כלפי חוסר הצדק
 שנוהגים בהם הערבים.
הוא מתאר מקרה שבו ערבים הרגו אחד את השני אחרי שהשתכרו,ואז היהודים נענשו באשמת מכירת
 היין לערבים.


http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=242&letter=J&search=Musta'arabi Jews#932

אך הוא גם מספר על האירוע שדובר בו מקודם על הסיבות להריסת בית הכנסת היהודי בירושלים
ב 1474,ועל איך שזקני ירושלים מכרו את כל ההקדשים שנתרמו אך את ההקדשים של האשכנזים לא
 יכלו למכור שכן לפי חוקי האשכנזים אין למכור הקדש לעניים,ובכך ניצלו חצרות רבות בירושלים מלעבור לידי
הערבים.

1487:השולטן מקל על היהודים במיסים ומטיל על כל אחד מהם סכום קבוע,אך לוקח מהם 50
דוקטים על הרשיון ליצר ולמכור יין.
היו אז 70 משפחות יהודיות בירושלים.

1492:לקראת סופו של הכיבוש הממלוכי,הגיע לארץ ישראל גל עליה גדול במיוחד של יהודים
 שגורשו מספרד ופורטוגל.
לפני כן ,מנהיגי היהודים בירושלים היו דויד שושן מנהיג הספרדים
 ויוסף קולון מנהיג האשכנזים.
כבר ב1495 עלה מספר היהודים ל200 משפחות ועד 1522 יעלה ל300 משפחות.

1500:הנגיד במיצרים הוא בנו של רבי נתן,רבי יצחק שולל,שישב רוב הזמן בירושלים יחד עם רבי
עובדיה מברטונורו.
הור תמך כלכלית וסייע רבות ליהודי ספרד שהגיעו אז בהמוניהם לא"י.
הוא נפטר מאוחר יותר מהמגיפה שהיתה ב1526.
הוא פרסם את סיפרו של רבי פרח אישתורי,כפתור ופרח.
עמ 15
הוא גם עודד יהודים ממצרים לעלות לישראל.
עמ 24

1509:הקבליסט אל בוטיני עולה לא"י.
עמ 110
1513:רבי אברהם זכות,המדען המפורסם שסייע לכריסטופר קולומבוס למצוא את אמריקה,
עולה לירושלים.

אך עם התרופפות השלטון הממלוכי,המצב הבטחוני והכלכלי בארץ החמיר ויהודי ירושלים סבלו מעוני קשה.
רבי זכות יחד עם קבליסט מפורסם אחר,אברהם הלוי,מתוארים כעניים ביותר.
עמ 139
עונים של יהודי ירושלים מגיע גם ממקור אחר,מתיאורי התייר הנוצרי מרטין  קוטניק,
שמתאר ב1495 את כל
יהודי ונוצרי ישראל כמחויבים ללבוש סחבות ואסור להם ללבוש בגדים יפים.
גם השימוש בכלי נחושת או כסף נאסר עליהם.
מצב העוני גרם לרבי דויד בן זימרא לעקור מהעיר.הוא נהיה אחכ מנהיג יהודי מיצרים אך לאחר מכן
חזר לירושלים והנהיג את יהודיה.







0 件のコメント:

コメントを投稿