このガジェットでエラーが発生しました

2012年1月21日土曜日

זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ ישראל לפי המשפט הבינלאומי

המנדט על ארץ ישראל

אחרי מלחמת העולם הראשונה ב1919 הגיעו המעצמות המנצחות(בריטניה,צרפת,יפן,איטליה)
להסכמה מה צריך לעשות עם הטריטוריות של האימפריה העותומנית שהפסידה במלחמה.
כחלק מההסדר הגלובלי אחרי המלחמה קיבלו  הערבים את רוב הארצות שהיו בעבר חלק מאימפריה העותמנית,
בעוד שהתנועה הציונית שיצגה את העם היהודי קיבלה את ארץ ישראל על שני גדות הירדן.
הסדר הזה הוא הבסיס לזכויות המשפטיות של עם ישראל על ארץ ישראל.

לפי תנאי ההסכם,אף שטח טורקי לשעבר לא יסופח לאף אחת מהמעצמות,
וזאת בניגוד להסכמי סיקס פיקוט החשאיים 1916.
במקום זאת,יוקצו אותם שטחים והעמים שישבו עליהם  כמנדט לאומה מתקדמת עד
שאותם עמים יוכלו לנהל את עצמם.

משטר המנדטים הוקם לפי סעיף 22 באמנת חבר הלאומים שנכללה בהסכמי ורסיי ובשאר
ההסכמים אחרי המלחמה עם גרמניה,תורכיה ואוסטרו הונגריה.
אמנת יסוד זאת היתה רעיונו של נשיא ארהב וודרו וילסון ונכללה ב14 הנקודות שלו
מה18 בינואר 1918בעוד שסעיף 22 היה רעיונו של יאן כריסטיאן סמאטס
ורעיונו קיבל אישור רשמי במועצת העשר ב30 בינואר 1919.
בהחלטה זאת נקבע שגם ארץ ישראל תנוהל על יד מנדט כמו שנחזה בהצהרת בלפור.
 הקמתה הרשמית של המדינה תחת המנדט החלה בועידת השלום סן רמו
 שבו המועצה העליונה של המדינות ההסכמה  אימצה את הצהרת בלפור.
מעמד התחדשותן של הזכויות המשפטיות של העם היהודי על מולדתו
 התרחש באותו זמן שהוכרזה פלשתינה כשטח מנדטורי,משום שהמנדט הוקם רק בשביל
לחדש את מדינת יהודה העתיקה ולהגשים את הצהרת בלפור וסעיף 22 באמנת חבר הלאומים.
המשמעות היא אפוא שארץ ישראל היתה למן הרגע הראשון למדינה יהודית ומעצמת המנדט
 תנחה אותה לקראת עצמאותה ותנקוט את הצעדים הפוליטים והמנהלים והכלכליים הדרושים
להקמתו המחודשת של הבית הלאומי היהודי.
האמצעי העיקרי לכך היה עידוד עליה יהודית גדולה לארץ ישראל.

התחייבות המנדט להקים את הבית הלאומי יהודי באופן משפטי
פרטי העצמאות המתוכנת של המדינה היהודית נקבעו בשלושה מסמכים בסיסים,
שאלו הם היסוד למדינת ישראל המנדטורית למדינת ישראל המודרנית.
 החלטת סן רמו מה25 לאפריל 1920
המנדט על ארץ ישראל שהוענק לבריטניה מחבר הלאומים ואושר על יד חבר הלאומים  ב24 ביולי 1922.
חוזה הגבולות הצרפתי אנגלי מ23 בצדמבר 1920.
את שלושת מסמכי היסוד האלו השלים החוזה האנגלי אמריקני ב3 בדצמבר 1924.
מסמכים אלו מיצגים את ההכרה הבינלאומית המחודשת בזכויות המשפטיות של עם ישראל
על מולדתו העתיקה ארץ ישראל
בהתאם למשפט הבינלאומי.

קימת דיעה כוזבת שטוענת שהחלטת האום על חלוקת ארץ ישראל ב1947
 היא שהולידה את מדינת ישראל,
לאמיתו של דבר חלוקה זאת ביטלה באופן בילתי חוקי חלק מזכויותיו המשפטיות
של עם ישראל עם ארץ ישראל והיא רחוקה מלהיות אישור לזכויות אלו.
החלטת סן רמו הפכה את הצהרת בלפור מ2 בנובמבר 1917 מהצהרת מדיניות בריטית גרידא,
למסמך מחיב מבחינה משפטית.
בהצהרת בלפור הבטיחה בריטניה לעשות ככל יכולתה כדי להקל על יסודו של הבית הלאומי
היהודי בארץ ישראל,
אולם בהחלטת סן רמו מ25 באפריל 1920 הוטל על בריטניה על ידי המעצמות המנצחות
 להוציא לפועל את הצהרת בלפור.
בישיבת הממשלה הבריטית מה31 באוקטובר 1917 הוגדר הבית הלאומי היהודי כמדינה,
וגם ההגדרה של בית לאומי בארץ ישראל התכוון במפורש לכל הארץ על שתי גדותיה,
שכן לו היתה הכוונה לארץ מחולקת היה מצוין זאת,וגם בגלל שהמנדט על פלשתינה והבית הלאומי הוקמו באותו
זמן וארץ ישראל היה שם מקביל לבית הלאומי.






0 件のコメント:

コメントを投稿