שלבים בבריחת הערבים מהארץ במלחמת העצמאות

שלבים בבריחת הערבים מהארץ במלחמת העצמאות

1,עם הכרזת החלוקה בנובמבר 47 שאף עבדללה מלך ירדן למנוע מהמופתי חוסיני להשתלט
 על החלק הערבי של א"י.

2.הבריטים מחליטים להסיג את צבאם מהארץ בשלבים עד לפנוי סופי במאי 48.

3.הלגיון הערבי,כלומר החלק הערבי בצבא הבריטי הוצב באיזורים ערביים בארץ.

4.שביתה כללית שהכריז הועד הערבי העליון גורמת למעשי ביזה בציבור הערבי.

5.ההנהגה הערבית בארץ ניהלה את המאבק מדמשק,קהיר,ובירות ובעצם נטשה את הציבור הערבי בארץ.
הם המשיכו בשיטה זאת של ניהול מאבק מבחוץ כי זאת השיטה שנהגו בזמן
המרד הערבי ב1936-9

לכן היו מנותקים מהמציאות המשתנה במהירות בארץ.

6.המופתי מכוון נשק ותרומות שהגיעו לארץ למען המאבק אל תומכיו כדי שלא יפול לידי
מתנגדיו הרבים.

7.חברי הועד העליון ורבים מנכבדי הערבים עוברים לגור בארצות ערב השכנות.

8.ועדות הועד הערבי שותקו.מלבד ועדת החירום שפעלה בעיקר בירושלים,וועדות האוצר,
נעלמו שאר הועדות כמו קופת האומה,משרד הפיתוח,משרד ההסברה,
וועדת החירום נטלה את מקומם.

9.גם רבים מחברי הנהגת האחים המוסלמים עוזבים את הארץ.

9.בכל עיר קמה ועדה לאומית שביקשה נשק ומצרכים וסיוע רפואי מועדת החירום חלק
מהערים ניסו להיות עצמאים מהועד והתקשרו עם הועדות למען הפלסטינים בח"ול באופן ישיר.

10.ביפו,ראש העיר יוסף היכל לא הוכלל בועדה הלאומית של העיר כי היה ממתנגדי המופתי ומתומכי עבדללה.
זאתי דוגמא לחברי הועדות שלא הצליחו להטיל מרות על אוחזי הנשק ואת הסיבה לאנרכיה.
המופתי מצדו התעלם מהועדה הלאומית ביפו,העיר הערבית הכי גדולה בארץ,
ומבמקום ראשה תמימי מינה את נימר אל הווארי,ראש הנג'דה.
אחכ הגיע לעיר חסן סלמה וכל אחד תבע את זכותו לשלט לבד על העיר.

11.בחיפה למשל פעלו בנפרד האחים המוסלמים,המתנדבים העירקים,
ומילצית החילים המשוחררים מהצבא הבריטי.אף אחד מהם לא התיחס לועדה הלאומית.
פעולות נגד התחבורה היהודית גרמו לפעולות נקם יהודיות שאמנם לא היו יעילות ביותר אך עשו
רושם רב על הערבים.בדצמבר 47 למשל ברחו ערבי דיר מוחזין.ערבי קלנדיה  וליפתא 
 ושיח באדר בינואר עשו זאת גם כן.וזה רק מחשש לפעולות נקם מפעולות תגמול של ההגנה למשל
ברחו הבדואים מהכפר חצץ בסוף 47,וכן באותו זמן ברחו ערבי בילד א שיח וחואסה.
הם עזבו לא כי גורשו אלא כי הותקפו.לרוב את מקומם תפסו מתנדבים עירקים.
בזמן זה גם היו פינוים יזומים של אוכלסיה לא לוחמת מכפרים הקרובים ליהודים כמו של מאהלים
 בדואים ליד ישובים יהודים.גם פג'ה ,קיסריה,ערב כברה,חירבת עזון,היה זה כמו דומינו,
בירושלים למשל עזבו הנכבדים ואז העשירים ואז הפחות עשירים כך גם בכפרים,
אך בריחת אלו היו בעיקר לכפרים אחרים או ערים אחרת בארץ שנחשבו לרחוקים מספיק
מהיהודים.
הועד הערבי ניסה להלחם בתופעה הזאתי.
גם צבא השחרור יזם פינוים של בילתי לוחמים כדי להפוך את
הכפרים למעוזים צבאים,ובחלק מהמיקרים הועברו מעבר לגבול.

12.ב6 במארס מקבלת מועצת הבטחון את החלטת העצרת הכללית באום  
ומשקיפים נשלחים לראות איך מתקדמים העינינים לקראת החלוקה.
אך בעוד שהיהודים עושים צעדים ענקים לעבר החלוקה ובעצם מקימים מדינה לכל דבר,
הערבים מתוך התנגדותם לתוכנית לא מנסים אפילו לקבל איזשהיא סמכות שלטונית ולכן
השירותים בציבור הערבי משותקים.בפברואר למשל,כבר עזבו 25000 איש מיפו.
כדי למנוע הבריחה אפילו הטילו מס על הבורחים מהנמל.האחים המוסלמים ביפו נסו להנהיג קוד
 צניעות בעוד שכנופיות שודדים שדדו סחורות בטענות שאלו סחורות ליהודים.זה והתקפות שונות
 של ההגנה והאצל במארס הגבירו את קצב הבריחה.ההנהגה היתה עסוקה בקרבות מי הבוס,
רפיק חרירי או יוסף היכל.

גם בחיפה פעולות ההגנה במארס,וויכוחים בין נציגי המופתי ונציגי הועדה הלאומית
השאירו את העיר ללא מנהיגות.המתנדבים הזרים בחיפה הטילו משטר אימים על הערבים,
בעוד ששוטרי העיר ברחו.

כדי למנוע את הבריחה ההמונית ניסתה הועדה הלאומית לסדר פינוי
מאורגן של בילתי לוחמים בלבד אך לא תמיד הקשיבו להם,מצד שני לא תמיד
הסכימו כפרים להתפנות.גם באיזור בית שאן התרוקנו כפרים רבים מחשש לפעילות יהודית ופחד ממנה

13.במארס נכנס צבא ההצלה של קאוקג'י לגליל.הבריטים נתנו לחילי צבא ההצלה להכנס
 לארץ באופן חופשי לגמרי.הבריטים מנעו מנשק להגיע לידי היהודים דרך הים אך התעלמו מנשק שמגיע אל הערבים דרך היבשה.

14.אחרי מות עבד אל קדר חוסיני,מנהיג הג'יהד אלמקדס היה אמיל חורי שלא היה
בעל נסיון צבאי והכריז שהוא מקבל הוראות מהמופתי  בקהיר ולא מהועד העליון בירושלים.
הוא התעלם עם מעברו של קאוקג'י,שלא טרח לסייע לחוסיני בקרבות בירושלים,לציר תל אביב ירושלים.
עם כיבוש הכפר דיר יסין,והשמעות השקריות על טבח נוראי גורמים לבריחה
 מבהולת של כפרים רבים מאזור ירושלים.

15.מתחילת אפריל ההגנה היהודית עוברת למתקפה.מבצר הקסטל בכניסה לירושלים
נכבש וקרב גדול מול החוסינים מתחיל.באותו זמן מתחיל מבצע נחשון שמטרתו היא להעביר אספקה
 לירושלים היהודית.ובאותו זמן ההגנה שוברת את כוחותיו של קאוקג'י בקרב במשמר העמק.

במבצעים אלו מפונים כפרים ממערב לירושלים כמו חולדה,דיר מוחסין.וקלוניה,מבצע נחשון
ממשיך למבצע הראל,ובאותו זמן גם טבריה נכבשת ואחריה חיפה וכפרים רבים בורחים בגלל זה.
אחכ במבצע יבוסי.בקרבות משמר העמק שהיו בתחילת אפריל נכבשו הכפרים מנסי,
רוביעה אל פוקה,לג'ון,אבו זוריק,בוטימט וריחניה.

16.עם כשלון צבא ההצלה של קאקוג'י וג'יהד אל מוקדס של החוסיני וסלמה באיזור יפו
 שהתחיל במאי נקרא הלגיון של עבדללה לסיע לערבי הארץ אך התחיל ויכוח קשה אם הלגיון
יהיה בפיקוד של הליגה או לא.קרבות רמת יוחנן נגד הדרוזים גרמו לבריחת התושבים  מהושה וכוסיר.

16.התעמולה הערבית אחרי כיבוש דיר יאסין הפיצה שמועות שקריות
 שבאופן אירוני החישו עוד יותר את רצונם של הערבים לברוח מהארץ.
מלחה,סטריה סררפנד אל חרב,עין כרם,ביר עדס,שרקס.יחד עם קרבות משמר העמק,
ברחו גם תושבי סינסינה,צברין,קניר,

http://books.google.co.jp/books?id=eqis35_zcl8C&printsec=frontcover&dq=%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%A0%D7%9B%D7%91%D7%94&hl=ja&ei=eCWfTa7SI4OSuAPsz4WBBQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=1&ved=0CCsQ6AEwAA#v=onepage&q&f=false

לסיכום

רובם הגדול של של ערבי ארץ ישראל שברחו מארץ ישראל ונהיו פליטים ברחו
ממנה לפני שהיהודים עברו ממגננה להתקפה ב21 לאפריל 1948.

לכן באירועי הנקבה שהערבים מציינים כל שנה הם בעצם מתאבלים על כשלונם
להשמידינו לאחר שאנחנו הסכמו לפשרה איתם על חלוקת הארץ.