このガジェットでエラーが発生しました

2012年2月29日水曜日

האמת ההיסטורית על ה"נכבה"- הם ברחו לפני שהיהודים עברו למתקפה

שלבים בבריחתם של ערבי ארץ ישראל מהארץ ב1947-8

1:עם הכרזת החלוקה של ארץ ישראל בנובמבר 1947 לשני מדינות-יהודית וערבית,בעוד שבצד היהודי היה
אושר ואופטימיות רבה בצד הערבי נוצר בילבול גמור ויאוש,הרעיון שבפלסטינה צריכה להיות מדינה ערבית נפרדת
משאר האומה הערבית היה חדש ביותר,והרעיון שליהודים תהיה מדינה היה בילתי נסבל בעיני הערבים.
מלך עבר הירדן האשמית,שבאופן כזה או אחר עד אתמול עדין היה חלק מהמנדט הבריטי על פלסטינה,
ראה במדינה הערבית שאמורה להיוצר כחלק מארצו,ושאף למנוע מחוסיני-המופתי של ירושלים
להשתלט על החלק הערבי של הארץ.

2:הבריטים מחליטים להסיג את צבאם בשלבים מהארץ עד לפינוי הסופי במאי 1948.
הבריטים לגמרי התנערו מההתחיבויות המשפטיות שלהם כלפי היהודים והתמסרו לגמרי
לערבים.הם שאפו שששני המדינות שיוצרו ילחמו אחת בשניה עד אובדן ואז עבר הירדן
שנשלטה על יד בריטניה תשתלט על האיזור כולו.
הלגיון הערבי,כלומר החלק הערבי של הצבא הבריטי הוצב באיזורים שולטים בארץ.
הבריטים רצו לוודא שהארץ תיפול לידי עושה דבריהם בסופו של דבר בכל מחיר.

3:הועד הערבי העליון הכריז על שביתה כללית במשק.צעד זה נועד היה לפגוע בכלכלה היהודית
ולשתקה אך ממש כמו השביתה הערבית בימי המרד הערבי הגדול ב1936-38,לצעד זה לא היתה
שום השפעה שלילית על היהודים שראו בכך הזדמנות לספק שירותים שונים על ידי יהודים ולא על
ידי ערבים.
כתוצאה מהשביתה החלו מעשי ביזה בציבור הערבי ומעמד הסוחרים נפגע מאד.

4:ההנהגה הערבית ניהלה את המאבק ביהודים מבחוץ,מבירות,מקהיר ומדמשק,
ממש כמו שניהלו את המרד הגדול ב1936.
התוצאה היתה שהציבור הערבי ננטש על ידי המנהיגות שלו,הם לא
היו מחוברים למה שקורה בשטח ונוצר בילבול וכעס רב בציבור.

5:המופתי של ירושלים החל מכוון נשק ותרומות שהגיעו לארץ ממדינות ערביות שונות,
על מנת שלא יפלו לידי יריביו הרבים.

6:חברי הועד העליון ונכבדים רבים עברו לגור בארצות השכנות.היה זה מתוך הלך המחשבה
שפלסטינה היא חזית של האומה הערבית נגד היהודים,לכם הם לא ראו הבדל בכלל אם יגורו
בבירות ולא ברמלה למשל.

7:ועדות הועד הערבי שותקו.מלבד ועדת החירום,שפעלה בעיקר בירושלים,וועדת האוצר,
נעלמו כל הועדות כמו קופת האומה,משרד הפיתוח,משרד ההסברה,וועדת החירום לקחה את תפקידם.
בדיוק באותו הזמן שבו היהודים החלו לרכז את הסמכות שלהם למדינה ריבונית,
פירקו ערבי הארץ את המסגרות השלטוניות שלהם.

8:רבים מחברי האחים המוסלמים עוזבים את הארץ.

9:בכל עיר קמה ועדה לאומית שביקשה נשק ומצרכים,וסיוע רפואי מועדת החרום,
בעוד שבחלק מהערים התעלמו מהועד או שהתיאשו ממנו וניסו ליצור קשר
ישיר עם אירגוני סיוע בחול.

10:ביפו,העיר הערבית הגדולה בארץ,ראש העיר,יוסף היכל לא הוכלל ברשימת הועדה הלאומית
משום שלא היה מתומכי המופתי אלא מתומכי עבדללה מלך עבר הירדן.
זאתי רק דוגמא אחת על חברי הועדות השונות שהיו חסרי שליטה
על האוחזים בנשק,וזוהי הסיבה לאנרכיה ששלטה.
המופתי מצידו התעלם מהועדה הלאומית ביפו,ובמקום ראשה תמימי מינה את נימר אל
הווארי,ראש הנג'דה.אחכ הגיע לעיר חסן סלמה וכל אחד תבע את זכותו לשלוט לבד.


11:בחיפה פעלו בנפרד האחים המוסלמים,המתנדבים העירקים,ומיליצית החילים המשוחררים,
ואף אחד מהם לא התיחס בכלל למרותה של הועדה הלאומית.
פעולות טרור נגד התחבורה הציבורית של היהודים גרמו לפעולות נקם של היהודים שעשו רושם רב על הערבים.
בדצמבר 47 למשל ברחו ערבי דיר מוחזין.קלנדיה וליפתא ושיח באדר עשו זאת בינואר מחשש לפעולות
נקם של יהודים.הבדואים מכפר חצץ ברחו כבר בסוף 1947.
באותו זמן ברחו גם ערבי בילד א שיח ובאסה.
הם עזבו כי פחדו שיותקפו.
לרוב את מקומם תפסו מתנדבים עירקים.
בזמן הזה היו גם פינוים יזומים של האוכלסיה הלא לוחמת מכפרים הקרובים
ליהודים ומאהלים בדואים לידם כמו פג'ה,קיסריה,ערה כברה,חירבת עזון,
היה זה כמו דומינו,בירושלים למשל עזבו העשירים והנכבדים,ואז אחריהם עזבו הפחות עשירים,
וכך גם בכפרים,אם כי רבים מבריחות אלו היו לאיזורים אחרים בארץ.
הועד הערבי ניסה להלחם בתופעה הזאת,
גם צבא השחרור יזם פינוים יזומים של בילתי לוחמים,כדי להפוך את הכפרים למעוזים
צבאיים ובחלק מהמיקרים הועברו מעבר לגבול.

12:ב6 במרס 1948 מקבלת מועצת הביטחון את את החלטת האום על החלוקה,
ומשקיפים נשלחים כדי לפקח על הנעשה,אך בעוד היהודים מתקדמים בצעדי ענק לעבר
מדינה ריבונית,הערבים לא עשו אף לא צעד אחד בכיוון זה,מתוך התנגדותם
לתוכנית לא ניסו לקבל לידהם אף סמכות שלטונית ולכן החברה היתה משותקת.
כבר בפברואר עזבו 25000 ערבים את יפו.
כדי למנוע את הבריחה הטילו מס על הבורחים מהנמל.
האחים המוסלמים ניסו להנהיג  משמעת צניעות בעוד ששודדים בזזו סחורות בטענה
שאילו סחורות של יהודים.
האנרכיה הזאת בתוספת פעולות התגמול של האצל וההגנה הגבירו את קצב הבריחה.
גם בחיפה פעולות היהודים במארס והמאבקים במנהיגות  בין נציגי המופתי לועדה הלאומית בעצם השאירו
את העיר חסרת הנהגה,בנוסף לכך המתנדבים הזרים הטילו משטר טרור על העיר והשוטרים ברחו.
כדי למנוע את הבריחה ההמונית ניסתה הועדה הלאומית לסדר פינוי מאורגן של בילתי לוחמים.
אך לא תמיד הקשיבו להם,היו מיקרים שכפרים לא רצו להתפנות,באיזור בית שאן כפרים
רבים התרוקנו מחשש לפעולות תגמול של היהודים.

13:במארס נכנס צבא ההצלה של קאוקג'י לגליל מבלי שהבריטים יתנו על
כך את הדעת.הבריטים מנעו מנשק להגיע לידי היהודים בעוד שהתעלמו מנשק שהגיע לערבים.


14:אחרי מות קדר אל חוסיני,מנהיג הג'יהד אלמוקדס,החליפו אמיל חורי,שהיה
חסר נסיון צבאי,והכריז שהוא מקבל הוראות מהמופתי בקהיר ולא מהועד העליון בירושלים.
הוא נעלם עם מעברו של קאוקג'י לציר תל אביב ירושלים אחרי שלא סיע לחוסיני בקרבות בירושלים.
עם כיבוש הכפר דין יסין,הופצו שמועות שיקריות וחסרות בסיס על טבח המוני של הערבים,
http://www.etzel.org.il/ac17.htm
שמועות גרמו לבהלה רבתי בכלל הציבור בערבי וגרמו לבריחה המונית של ערבים רבים מכפרים
מאיזור ירושלים,
15:מתחילת אפריל,מתחילה ההגנה היהודית לעבור ממגננה למתקפה,מבצר הקסטל בירושלים נכבש
בקרב גדול נגד החוסינים,באותו זמן מנסה ההגנה להעביר אספקה לירושלים הנצורה,בעוד שהיא שוברת את התקפותיו
קאוקג'י בגליל.
במבצעים אלו מפונים כפרים שונים ממערב לירושלים כמו חולדה,דיר מוחסין,וקלוניה.
מבצע נחשון ממשיך למבצע הראל,וטבריה וחיפה משוחררות וכפרים רבים מסביבם בורחים
כתוצאה מכך.
בקרבות משמר העמק נכבשו הכפרים מנסי,רוביעה אל פוקה,לג'ון,אבו זוריק,בוטימט וריחניה.

16:עם כשלון צבא ההצלה  בגליל וג'יהד אל מוקדס בירושלים וכן חסן סלמה ביפו,נקרא מלך עבר הירדן
להתערב על ידי הליגה הערבית אך נוצר ויכוח קשה אם הלגיון יהיה תחת פיקוד הליגה,
בקרבות משמר העמק ברחו סינסיה,צברין,קניר,מהושה וכסיר.


לסיכום,
רובם הגדול  של ערבי ארץ ישראל שברחו מארץ ישראל ונהיו לפליטים
.ברחו ממנה לפני שהיהודים עברו למתקפה ב21 באפריל 1948.
לכן טענתם כאילו גורשו פיזית על ידי היהודים איננה נכונה ברוב המיקרים,
ומהסיבות לבריחתם  שהובאו לדוגמא כמו:
-התפוררות החברה הערבית בארץ ישראל
-התגברות האנרכיה בציבור הערבי
-פחד מוגזם מנקמה יהודית המבוסס על השקרים של מכונת התעלומה הערבית
ניתן לראות שערבי ארץ ישראל באותו זמן
-לא ראו את עצמם כיחידה נפרדת מהאומה הערבית
-לא תיכננו להקים מדינה ערבית עצמאית נפרדת
-לא ראו שום צורך להתאחד או לסיע אחד לשני לטובת הכלל
-ראו בפלסטינה כחזית נגד היהודים-בעוד שהיהודים ראו בפלסטינה כמולדתם.
לכן יהיה זה מגוחך לטעון שיש להם זכות לחזור מאיפה שברחו.




0 件のコメント:

コメントを投稿